תביעות לשון הרע שנדחו: הסיבות שבגללן תביעה נופלת בבית המשפט
אם אתם מחפשים תביעות לשון הרע שנדחו, כנראה שאתם באחד משני מצבים. או שמישהו פרסם עליכם משהו פוגע ואתם שוקלים לתבוע, או שקיבלתם מכתב התראה על לשון הרע או כתב תביעה ואתם מנסים להבין כמה זה מסוכן. בשני המקרים, תביעות שנכשלו מלמדות יותר מתביעות שהצליחו, כי הן מראות בדיוק איפה בית המשפט עוצר.
הרבה אנשים מניחים שמספיק להראות שנכתב משהו מעליב. בפועל, החוק נותן לנתבע כמה דרכי מילוט, וכשאחת מהן חלה, התביעה נופלת גם אם הדברים היו קשים מאוד. בהמשך אעבור על הסיבות שבגללן זה קורה, על תיק שניהלתי שבו כמעט כל התביעה נדחתה, ועל מה כדאי לבדוק לפני שמגישים תביעה או לפני שמתקפלים מול אחת.
מה קרה לתביעה של 2.2 מיליון ₪ נגד דיירים מבת ים?
ייצגתי דיירים ממגדל מגורים בבת ים שנתבעו על ידי היזם של הפרויקט, החברה שלו ושני בעלי דירות שכיהנו בעבר בנציגות הזמנית. התביעה הוגשה נגד חמישה דיירים. הרקע: הדיירים גילו שחברת הניהול גובה מהם דמי ניהול כפולים מהנדרש ומעבירה מחצית מההפרש ליזם כ”עמלה”, והם כתבו על זה בקבוצת הוואטסאפ של הבניין. התובעים בחרו 16 הודעות מהקבוצה וביקשו על כל אחת מהן 140,075 ₪, כפל הסכום שהחוק מאפשר לפסוק בלי הוכחת נזק כשמוכחת כוונה לפגוע. בסך הכול הם תבעו 2,241,200 ₪. את כל הפרטים פרסמנו בסיכום של תיק הדיירים נגד היזם.
בית משפט השלום בתל אביב (ת”א 44947-02-20) דחה במלואה את התביעה בכל מה שנגע ליזם ולחברה שלו. רק שלושה פרסומים, שעסקו בשני התובעים שהיו בנציגות, התקבלו באופן חלקי. הפיצוי הכולל עמד על 69,000 ₪, כ-3% ממה שנתבע, והיזם ושותפיו חויבו בהוצאות של 48,000 ₪. כשמחברים את שני המספרים, נשאר מעט מאוד מהתביעה הזאת.
התוצאה הזאת נבנתה הודעה אחרי הודעה. כל פרסום נבחן בנפרד מול ההגנות שבחוק, ורובם עמדו באחת מהן. אלה ההגנות שכדאי להכיר.
למה תביעות לשון הרע נדחות?
לפני שמגיעים להגנות, יש שאלות סף. הרבה תביעות נופלות כבר בהן, עוד לפני שמישהו בודק אם הדברים נכונים.
לא היה פרסום, או שלא ברור במי מדובר
לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, העוולה היא פרסום לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. הודעה קשה שנשלחה רק אליכם, בפרטי, היא לא פרסום. גם כשיש פרסום, צריך להוכיח שהוא אכן נעשה ושהקורא הבין שמדובר בכם. מי שמגיע עם צילום מסך חתוך, בלי לדעת מי היה בקבוצה ומתי, מתחיל את התביעה בעמדה חלשה.
הפגיעה הייתה זניחה
סעיף 7 לחוק מחיל על לשון הרע גם חלק מההוראות של פקודת הנזיקין, ובהן סעיף 4, “מעשה של מה בכך”. אם אדם סביר לא היה מגיש תלונה על הדבר בנסיבות האלה, אין עוולה. זה המקום שבו נופלות תביעות על עקיצה חד פעמית בוויכוח, שלא באמת שינתה לאף אחד את הדעה על התובע. מי שרוצה לראות מה כן נחשב פוגע יכול לעיין בדוגמאות נפוצות ללשון הרע.
מה שנכתב היה אמת
סעיף 14 קובע שזו הגנה טובה אם הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. ההגנה לא נשללת רק בגלל שפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש לא הוכח. בתיק הדיירים, אחד הנתבעים כתב על היזם “נוכל, רמאי, שקרן וגנב”. בית המשפט קבע שהמילים האלה מוגנות בהגנת אמת דיברתי, כי זמן קצר לפני כן נקבע בפסק דין אחר כממצא עובדתי שהיזם עמד מאחורי גבייה מנופחת של דמי ניהול שחלק ממנה עבר אליו, וגם פעל לגזול 14 חניות אורחים. אותו תיאור חריף התבסס על עובדות שכבר הוכחו.
הדברים נאמרו בתום לב
בעיניי זו ההגנה החשובה ביותר לאנשים פרטיים, כי היא מגינה גם על מי שלא יכול להוכיח שכל מילה נכונה. סעיף 15 מגן על פרסום שנעשה בתום לב בנסיבות מסוימות, למשל כשהוא נועד להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שקרא אותו, או כשהוא הבעת דעה על התנהגות הנפגע. סעיף 16(א) מוסיף חזקה: אם הנתבע הוכיח שהפרסום נעשה באחת הנסיבות האלה ולא חרג מתחום הסביר, חזקה שעשה אותו בתום לב.
בתיק הדיירים זה הכריע את רוב ההודעות. אחת הנתבעות כתבה שחתימות על מסמכים של השטחים המשותפים זויפו. לא הוכח שהיה זיוף, ולכן הגנת האמת לא חלה. ובכל זאת, בית המשפט קבע שהיא האמינה במה שכתבה, פעלה כדי להגן על עניין לגיטימי של הדיירים, כתבה בפורום סגור ולא חרגה מגדר הסביר. כשהיא ייחסה ליזם “גניבה”, נקבע שזו הבעת דעה סבירה על רקע העמלה מדמי הניהול. גם הביטוי “חלאת המין האנושי” הוגדר כהבעת דעה ולא כקביעה עובדתית, ובית המשפט ציין שבנושא כל כך טעון צריך לגלות סובלנות כלפי ביטויים שנאמרו בלהט. הרחבה על ההגנות האלה תמצאו בעמוד על טענות הגנה בלשון הרע.
הפרסום היה מותר מלכתחילה
סעיף 13 מונה פרסומים שבכלל לא יכולים לשמש עילה לתביעה. דוגמה שרלוונטית לאנשים רבים היא סעיף 13(5): פרסום של בעל דין, עורך הדין שלו או עד, שנעשה תוך כדי דיון בבית המשפט. מי שנפגע ממה שנאמר עליו בדיון כזה לא יוכל לתבוע על כך לשון הרע, גם אם הדברים היו קשים.
| למה התביעה נפלה | מה בית המשפט בודק | איפה זה בחוק |
|---|---|---|
| אין פרסום | האם הדברים הגיעו לאדם נוסף מלבד הנפגע | סעיפים 2 ו-7 |
| פגיעה זניחה | האם אדם סביר היה מתלונן על זה בכלל | סעיף 7, יחד עם סעיף 4 לפקודת הנזיקין |
| אמת דיברתי | האם הדברים נכונים והאם יש בהם עניין ציבורי | סעיף 14 |
| תום לב | האם הנתבע האמין בדברים, באיזו מסגרת כתב ואם חרג מהסביר | סעיפים 15 ו-16 |
| פרסום מותר | האם הדברים נאמרו למשל בתוך הליך משפטי | סעיף 13 |
שימו לב שרק בשורה אחת בטבלה השאלה היא אם הדברים נכונים. ברוב המקרים התביעה נופלת על ההקשר: מי קרא, למה זה נכתב ואיך זה נוסח.
אם אתם שוקלים להגיש תביעה
הלקח הראשון מהתיק בבת ים הוא שכמות הפרסומים לא מחזקת את התביעה. כשמבקשים סכום מקסימלי על כל הודעה, כל הודעה צריכה לעמוד בפני עצמה מול ההגנות, וכל הודעה שנופלת מוסיפה לנתבע עוד נקודה ומקטינה את האמינות של כל השאר. תביעה ממוקדת על שניים או שלושה פרסומים חזקים עדיפה בדרך כלל על רשימה ארוכה.
הלקח השני הוא הסיכון בהוצאות. תובע שהפסיד ברוב התביעה עלול לשלם לצד השני סכום שמתקרב למה שזכה בו, כמו שקרה שם. ולכן, לפני שמגישים תביעת לשון הרע, כדאי לעבור על כל פרסום ולשאול ביושר: האם יש לנתבע טענה שזה נכון? האם הוא כתב את זה כדי להגן על אינטרס לגיטימי? האם המילים חריפות יותר מהמצב שהן מתארות? גם כשהתשובה מורכבת, אפשר לבנות תביעה טובה. הנקודה היא לדעת את זה לפני ההגשה. על הסכומים עצמם יש הסבר מפורט בעמוד פיצוי בגין לשון הרע, ועל המנגנון שאפשר לתבוע בו בלי להראות נזק בעמוד תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק.
אם הוגשה נגדכם תביעה, או שקיבלתם מכתב התראה
הדבר הראשון: לא להיבהל ולא למחוק מיד את הפוסט או ההודעה. ייתכן מאוד שמדובר בביקורת מותרת ושעומדות לכם הגנות טובות, ומחיקה בלחץ לא מבטלת את הפרסום שכבר היה.
הדבר השני הוא לשמור את ההקשר המלא. בתיק הדיירים טענו שההתכתבות הייתה שיח פנימי בקבוצה סגורה ומצומצמת של דיירים בלבד, ושרוב ההתבטאויות הוצאו מהקשרן. בית המשפט אכן התחשב בכך שהדברים נכתבו בפורום סגור. אז שמרו את כל השיחה, תעדו מי היה בקבוצה ומה קרה לפני ההודעה ואחריה. אם הדיון התנהל ברשת חברתית, כדאי לקרוא גם את מה שכתבתי על לשון הרע בקבוצה סגורה, ועל המקרה שבו מנהלי קבוצת ווטסאפ חויבו בפיצוי על הודעה שכתב מישהו אחר.
והדבר השלישי הוא לזהות מתי התביעה נועדה בעיקר להפחיד. סכום עצום מול אנשים פרטיים שמתחו ביקורת על גוף חזק מהם הוא סימן מוכר. ברוב המקרים האלה, מי שלא נבהל ומגיע עם תיעוד מסודר נמצא בעמדה טובה הרבה יותר ממה שהמכתב גורם לו להרגיש.
שאלות נפוצות
אפשר לתבוע על לשון הרע נגד קבוצה, למשל “כל עורכי הדין” או תושבי שכונה?
לא בהליך אזרחי. סעיף 4 לחוק קובע שלשון הרע על ציבור או על חבר בני אדם שאינם תאגיד אינה עילה לתובענה אזרחית. כדי לתבוע צריך שאפשר יהיה לזהות אדם מסוים או תאגיד מסוים.
אפשר להגיש תביעה על לשון הרע נגד אדם שכבר נפטר?
לפי סעיף 5, לשון הרע על אדם אחרי מותו אינה עילה לתביעה אזרחית. במקרה כזה אפשר להגיש רק כתב אישום פלילי, ורק אם ביקשו זאת בן הזוג, הילדים, הנכדים, ההורים או האחים של המנוח. פירטתי את זה בעמוד על לשון הרע על אדם שנפטר.
אם התנצלתי אחרי הפרסום, התביעה נגדי תידחה?
לא בהכרח. התנצלות אינה הגנה, אבל לפי סעיף 19 בית המשפט רשאי להתחשב בה כשהוא קובע את הפיצוי, בתנאי שהיא פורסמה באותו מקום, באותה מידה ובאותה דרך של הפרסום המקורי, ולא הייתה מסויגת.
לפני שמחליטים
אם אתם עדיין מתלבטים אם לתבוע או איך להגיב לתביעה, תתחילו מהשאלה הפשוטה: איזו מההגנות שתיארתי יכולה לחול על כל פרסום. מי שעושה את הבדיקה הזאת בכנות חוסך לעצמו בדרך כלל תביעה מיותרת או פשרה מיותרת. אשמח לעבור איתכם על הפרסומים, על המכתב או על כתב התביעה, ולהגיד לכם איפה אתם עומדים. אפשר לפנות אליי דרך עמוד צרו קשר או בטלפון 072-3305991. מידע נוסף על המשרד ועל התחומים שאנחנו מטפלים בהם תמצאו בעמוד הבית של עורך דין קניין רוחני סער גרשוני.
