פסק דין העוסק ביחסים בין זכויות יוצרים ביצירה לרישום סימן מסחר – “דירה להשכיר”
ביהמ”ש: הוצאת “הקיבוץ המאוחד” זכאית לרשום סימן מסחר על שם הספר “דירה להשכיר”
מדובר בפעם הראשונה בה נקבע על ידי בית משפט כי לבעלת זכויות היוצרים ביצירה יש גם הזכות לרשום אותה כסימן מסחר. בהמשך להחלטה, ההוצאה תהיה רשאית לרשום את הסימן ביחס לתחומי מסחור שונים (merchandizing”“) ובכללם סרטי וידאו, משחקי מחשב, אפליקציות, פוסטרים ועוד.
לפני מספר ימים ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין העוסק ביחסים בין זכויות יוצרים ביצירה לרישום סימן מסחר ביחס לשם היצירה. במסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט את טענת הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, בעלת זכויות היוצרים ביצירה “דירה להשכיר”, כי היא רשאית לרשום סימן מסחר מילולי לטובתה גם על שם היצירה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי פסק דינו מבוסס על נסיבות המקרה וכי יש להיזהר מפני רישום סימן מסחר על שמות ספרים באשר הם.
סיפור המעשה
הוצאת “הקיבוץ המאוחד” היא בעלת זכויות היוצרים בספרה הקלאסי של הסופרת לאה גולדברג “דירה להשכיר”. לאחרונה, ביקשה ההוצאה לרשום את שם היצירה כסימן מסחר. הבקשה התייחסה למספר תחומים ובכללם: סרטי וידאו, משחקי מחשב, אפליקציות, חינוך, בידור, פעילות ספורט ותרבות. רשם סימני המסחר קיבל את הבקשה בחלקה. נקבע, כי ככלל ניתן לרשום סימן מסחר על שמה של יצירה רק כאשר הרישום נועד להצביע על מקור הטובין(“מזהה מקור”), להבדיל מתוכן הטובין. במילים אחרות, שם של יצירה יכול לתפקד כסימן מסחר רק כאשר הוא משמש לזיהוי המקור המסחרי של היצירה כקשור לבעלת זכויות היוצרים.
במקרה הנדון קבע הרשם, כי השם “דירה להשכיר” מהווה מזהה מקור ביחס לתחומים הבאים ועל כן ניתן לרשום לגביהם סימן מסחר: צורכי כריכת ספרים, צורכי כתיבה וצורכי משרד (למעט רהיטים), יריעות, סרטים, שקיות מפלסטיק ופרסומת (למעט בתחום הנדל”ן). ביחס ליתר התחומים נקבע, כי השימוש בשם “דירה להשכיר” אינו משמש כמזהה מקור, אלא בעל זיקה עם תוכן היצירה בלבד, ועל כן, לא ניתן לרשום לגבי אותם התחומים (כגון וידאו ואפליקציות) סימן מסחר.
טענות הצדדים
הוצאת “הקיבוץ המאוחד” הגישה ערעור על החלטת רשם סימני המסחר במסגרתו טענה, כי אין מניעה לרשום את שם היצירה “דירה להשכיר” כסימן מסחר בכל התחומים המבוקשים. לדבריה, לא רק השם ״דירה להשכיר״ הוא מותג המזוהה עמה, אלא הסימן המבוקש מתפקד הלכה למעשה במשך שנים על ידה כסימן מסחר לכל דבר ועניין. נציגי רשם סימני המסחר טענו מנגד, כי הציבור אינו מייחס לשם היצירה ״דירה להשכיר״ משמעות כמזהה מקור, כלומר הצרכן אינו מזהה את שם הספר עם הוצאת “הקיבוץ המאוחד”.
מהי הבעייתיות ברישום סימן מסחר ע”י בעלת זכויות היוצרים?
ההגנה הניתנת מכוח זכויות היוצרים ליצירה ספרותית אינה נצחית. היא קצובה עד לתום 70 שנה לאחר מות היוצר. הספר “דירה להשכיר” מורכב למעשה משתי יצירות נפרדות: הסיפור, שנכתב על-ידי לאה גולדברג, והאיורים, אשר איורו על-ידי שמואל כץ. הסיפור מוגן בזכויות יוצרים עד לסוף שנת 2040, ואילו האיורים מוגנים בזכויות יוצרים עד לסוף שנת 2081. לעומת זאת, הגנת סימן מסחר “רגילה” ניתן לחדש כל 10 שנים עד בלי די.
בית המשפט קיבל את הערעור ברובו
לאחר בחינה של הדין בעולם, כמו גם האינטרסים המעורבים, אישר בית המשפט המחוזי להוצאת “הקיבוץ המאוחד” לרשום סימן מסחר על שם היצירה “דירה להשכיר” ביחס לרוב התחומים המבוקשים, למעט חינוך וספורט.
משפט משווה
בית המשפט ערך סקירה רחבה של המצב המשפטי בעולם וקבע, כי הרושם שנוצר הוא כי במקרים המתאימים ניתן להכיר בסימן מסחר הנשען על שמה של יצירה ספרותית.
כך למשל, בארצות הברית, כאשר הרשויות הרלוונטיות בוחנות האם לאשר שם של יצירה כסימן מסחר, הדרישה החשובה ביותר היא ששם היצירה ירכוש משמעות שניה, קרי אופי מבחין הנקשר בתודעה הצרכנית עם היצירה והיוצר. גם בבריטניה ניתן לרשום שם של יצירה כסימן מסחר – זאת בתנאי שהסימן רכש אופי מבחין ואין מדובר בנחלת הכלל. במשפט האירופאי נוהגים בגישה מקלה יותר, כאשר אין מניעה לרשום סימני מסחר על שמות של יצירות. עם זאת, לא יירשם סימן מסחר אם הוא תיאורי, באופן שלא מאפשר לזהות את מקור המוצר.
אלמנט המסחור של יצירות ספרותיות
לדברי בית המשפט, במציאות המודרנית יצירות ספרותיות יכולות לקדם אינטרסים מסחריים באופן שלא היה מקובל בעבר. ניתן למסחר את המותג הספרותי בתחום המשחקים, הסרטונים, התלבושות והתחפושות ומוצרי מסחור נלווים אחרים. דיני סימני המסחר אמורים לתת מענה גם לצרכים מודרניים אלה של האוחזים במוניטין. אלה יכולים לבקש לקדמו, למסחרו ולהגן על הערכים הנלווים אליו. לכן, במקרים המתאימים, יש לאפשר לדיני סימני המסחר להכיל אינטרסים אלה, ואין להותיר את הסופרים ואת הוצאות הספרים מאחור בהשוואה לסרטים, להצגות ולענפים מסחריים אחרים.
על פי בית המשפט, קיים אמנם חשש מפני ניצול סימני המסחר לשם הרחבת הגנת זכויות היוצרים, תוך עקיפת פקיעתם מבחינה מעשית, אך חשש זה אינו אמור להוביל לאיסור גורף על רישום סימני מסחר על שמות של יצירות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו.
הסימן ״דירה להשכיר״ עונה על התנאים הבסיסים במשפט הישראלי לצורך רישום
ישנם שני תנאים בסיסים לרישום סימן מסחר:
- הסימן המסחרי איננו תיאורי, כלומר כזה המתאר את הטובין לגביהם נרשם. התיאור יכול להיות בנוגע לסוג, למהות, לאיכות, או לייעוד הפונקציונלי של הטובין.
- היות סימן המסחר בעל אופי מבחין. כלומר, כזה שקהל הקונים יידע לזהות אותו ולאבחנו מסימנים אחרים שמתנוססים על סחורות אחרות. אין צורך שהציבור יזהה, בעזרת הסימן, את המקור המסחרי כנעוץ בהוצאת הספרים. החשוב הוא שיזוהה כמקור אחד.
במקרה הנדון, כך בית המשפט, השם “דירה להשכיר” אינו תיאורי במידה הפוגמת בכשירות הרישום. כך, לא מדובר למשל בשם תיאורי מובהק, כמו כותרת של ספר פיזיקה הנושא את השם “פיזיקה למתקדמים”. היצירה “דירה להשכיר” מבקשת ללמד ולהנחיל ערכים של אנושיות, הוגנות וסובלנות, ולא עוסקת בשוק השכרת הדירות.
עוד קבע בית המשפט, כי הסימן “דירה להשכיר” הוא בעל אופי מבחין. כך למשל, סקר הצרכנים שהגישה הוצאת “הקיבוץ המאוחד” מעיד באופן ברור על זיקה בין שם היצירה ובין היצירה עצמה. כמו כן, מחומר הראיות עולה, כי הצרכן מבין כי ליצירה “דירה להשכיר” ישנו מקור מסחרי אחד, הגם שהוא לא יודע את זהותו המדויקת. בכך, שם היצירה ממלא את תפקידו כסימן מסחר – הוא מלמד כי מקורם של כלל הטובין הנושאים את שם היצירה הינו אחד.
גם אינדיקציות נוספות תומכות במסקנה כי שם היצירה “דירה להשכיר” רכש בישראל אופי מבחין: היקף המכירות הנרחב של הספר ויתר המוצרים הנלווים; אורך השימוש בסימן – החל ממועד פרסום הספר לפני עשרות שנים; בלעדיות השימוש בסימן, שכן הוצאת “הקיבוץ המאוחד” הינה בעלת זכויות היוצרים ביצירה והן טרם פקעו; שם היצירה אף לא קיבל משמעות נושאית עקב ריבוי גרסאות; ההוצאה משתמשת כבר עתה בשם היצירה “דירה להשכיר”, הן על גבי הספר והן על גבי יתר המוצרים הנלווים, כבסימן מסחר ועוד.
לאור כל האמור, סיכם בית המשפט, הסימן “דירה להשכיר” כשיר לרישום.
היקף הרישום
לדברי בית המשפט, ניתן להיעתר לבקשת ההוצאה באופן רחב יותר מאשר עשה זאת רשם סימני המסחר. כך, יש לאפשר להוצאה לפעול בשוק ה- merchandizing ככל שתבקש להרחיב את פעילותה בו.
נקבע, כי יש ניתן לרשום סימן מסחר ביחס לסוגים הבאים המאפשרים את השימוש בסימן המסחר כמזהה מקור:
סרטי וידאו; משחקי מחשב; תוכנות מחשב; ספרים אלקטרוניים; ספרי שמע; תקליטורים; אפליקציות; מוצרי נייר וקרטון ודברי דפוס; צורכי כריכת ספרים; צילומים; צורכי כתיבה וצורכי משרד, למעט רהיטים; חומרי לימוד והוראה; יריעות, סרטים ושקיות מפלסטיק; משחקים וצעצועים; בידור ותרבות; ופרסומת, למעט בתחום הנדל”ן.
ביחס לרישום סימן מסחר בסוג “חינוך ופעילות ספורט” נקבע, כי השניים רחבים מדי, והטובין והשירותים הנכללים בהם אינם נתפסים באופן ברור בעיני הצרכן עם היצירה, ומשכך גם לא עם ההוצאה.
בית המשפט מזהיר מפני קביעות רוחב גורפות
הנה כי כן, בית המשפט קיבל את הערעור ברובו וקבע כי הסימן “דירה להשכיר” כשיר לרישום ביחס לרוב התחומים הכלולים בבקשת הוצאת “הקיבוץ המאוחד”.
עם זאת, בית המשפט הוסיף בסוף פסק הדין אזהרה מפני קביעות רוחב גורפות. נקבע, כי המקרה הנדון מצדיק את הרישום על רקע נסיבותיו המובהקות (מדובר ביצירה בעלת מוניטין רב; ההוצאה הינה בעלת זכויות היוצרים; אין ליצירה גרסאות נוספות או שונות; הצרכנים מקשרים באופן אסוציאטיבי בין השם “דירה להשכיר” ובין היצירה; וההוצאה היא המשווקת היחידה שלה). עם זאת, הניתוח המשפטי במקרה הנדון אינו מצדיק, בהכרח, רישום סימן מסחר על שמות ספרים באשר הם, והדבר תלוי בנסיבות הרלוונטיות.
עש”א (מחוזי ת”א) 1477-12-22
המאמר נכתב על ידי עורך דין סער גרושני.
