סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ”ט – 1999 קובע כי סוד וסוד מסחרי הינם מידע עסקי מכל סוג שהוא, אשר אינם מצויים בנחלת הרבים ופלוני לא יכול לגלותם ללא מאמץ.
מעבר לכך, הגדרת החוק קובעת כי סודיותו של המידע העסקי צריכה להעניק לבעליו יתרון מסויים על פני מתחריו, כאשר ישנה דרישה מבעלי המידע לנקוט באמצעים סבירים בכדי לשמור על סודיותו.
משמעות ודרכים להגן על סוד מסחרי
מההגדרה האמורה עולה כי התנאי הבסיסי להכרה במידע עסקי כסוד מסחרי הינו שקיימים לו בעלים, המוגדרים אף הם בחוק כמי שהסוד המסחרי נמצא בשליטתם כדין, היינו מי שפיתח או המציא את המידע או רכש את הזכויות בו בתום לב.
לאור האמור לעיל, נראה כי עיקר דרישת החוק מבעלי הסוד הינה כי עליו לנקוט באמצעי הגנה מינימאליים על מנת לשמור על הסוד המסחרי. לדוגמא, בעלים של סוד מסחרי שלא ינעל מחשב הנמצא בנחלת הכלל ומכיל את פרטי הסוד, עלול להסתכן בכך שלא יראו בו במי שנקט באמצעי הגנה סבירים ובהמשך לכך סודו לא ייחשב כסוד מסחרי, כהגדרת החוק, ולא יזכה להגנה.
קראו בהרחבה על רישום מדגם או על גניבת עין
בואו לדבר על סודות מסחריים בפורום קניין רוחני
מהו גזל מסחרי?
סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות אוסר על אדם לגזול סוד מסחרי של אחר, כאשר גזילת סוד מסחרי הינה אחד מאלה: שימוש בסוד המסחרי ללא קבלת הסכמת הבעלים בו, כאשר השימוש נעשה בניגוד לחובת אמון או חיוב חוזי המוטל/ת על הגוזל כלפי הבעלים בסוד; נטילה של סוד המסחרי באמצעים פסולים ללא קבלת הסכמת הבעלים בו, או שימוש בסוד האמור על ידי הגזלן (לצורך התגבשות מעשה זה אין זה משנה אם הסוד המסחרי ניטל מהבעלים עצמו או מאדם אחר שידע על קיומו של הסוד המסחרי); שימוש בסוד מסחרי או קבלתו ללא הסכמת הבעלים בו, כאשר המשתמש או מקבל המידע ידע או אמור היה לדעת כי הסוד המסחרי הועבר לו באופו המנוגד לחוק, כמפורט לעיל.
יש להדגיש כי מי שעומד בתנאי מהתנאים המנויים לעיל, כלומר, מי שגוזל סוד מסחרי, צפוי להיתבע בעילה נזיקית, כאשר החוק מקנה לבית המשפט את הסמכות לפסוק לזכותו של בעלים שנגזל פיצוי בסך של עד מאה אלף שקלים, זאת ללא שיצטרך להוכיח שגזילת הסוד גרמה לו לנזק.
סייגים להטלת אחריות בגין גזילת סוד מסחרי
בתי המשפט פירשו את ההגדרה החוקית של הסוד המסחרי באופן נרחב, כך שקבעו כי מידע שניתן לגלות אודות חברה או גוף מסויים בצורה פשוטה (על ידי שימוש באינטרנט, למשל) הוא מידע המצוי בנחלת הכלל, אשר אינו עולה בקנה אחד עם הדרישות הקיימות בחוק, כאמור (ראו לדוגמא: ע”א 164/99 פרומר נ’ רדגארד בע”מ).
מעבר לכך, סעיף 7 לחוק קובע סייגים לאחריות, כך שאם השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור, הרי שבית המשפט לא יטיל על ה”גזלן” אחריות בשל השימוש בסוד ולא יטיל עליו כל פיצוי. יתר על כן, במידה והמידע הגלום בסוד מסחרי הגיע לפלוני במסגרת עבודתו אצל הבעלים של הסוד המסחרי והמידע האמור הפך לחלק מהכישורים המקצועיים של העובד, הרי שלא יהיה ניתן לראות בו כמי שגזל את הסוד המסחרי מבעליו, על כל המשתמע מכך.
ראו גם:
