מנהלי קבוצת ווטסאפ חויבו לשלם פיצוי בגין לשון הרע שכתב אדם אחר
פסק דין מהעת האחרונה חייב שלושה מנהלי קבוצות ווטסאפ של גדוד ממלחמת יום הכיפורים לשלם יחד 90 אלף שקל. זאת, לאחר שלא עצרו סדרת פרסומים קשים נגד לוחם, שבהם הואשם כי נטש את חברו בשדה הקרב.
בהתאם לסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, משתמש ווטסאפ ישראלי חבר בכ-15 קבוצות בממוצע. כך, כמעט כל ישראלי חבר בקבוצת הווטסאפ של המשפחה, של הבניין שבו הוא מתגורר, של מקום העבודה, של הורי הכיתה או הגן, ולעיתים גם בקבוצות של חברים, מילואים, תחביבים וקהילות שונות.
ברוב המקרים אנחנו מתייחסים למנהל הקבוצה כאל מי שאחראי בעיקר לצרף חברים, להסיר אותם או לשנות את הגדרות הקבוצה. אבל מה קורה כאשר אחד המשתתפים מתחיל לפרסם שוב ושוב האשמות קשות נגד חבר אחר? האם מנהל הקבוצה יכול פשוט לעמוד מן הצד בטענה שהוא עצמו לא כתב דבר?
פסק דין שניתן לאחרונה בתביעת לשון הרע מראה שמנהל קבוצה לא תמיד יכול להסתפק בטענה “אני לא כתבתי את הדברים”. בית משפט השלום קבע כי עצם העובדה שמנהל הקבוצה לא כתב את הפרסום הפוגעני אינה פוטרת אותו בהכרח מאחריות. אם המנהל יודע על הפרסומים, התבקש לעצור אותם ויכול לעשות זאת בפועל, גם הימנעות מפעולה עלולה לחשוף אותו לתביעה (ת”א 49461-12-23).
סכסוך שמקורו במלחמת יום הכיפורים
התובע והמפרסם שירתו יחד בגדוד של חיל השריון במלחמת יום הכיפורים. השניים היו חברים באותו צוות טנק ביום הראשון למלחמה, במהלך הקרב במוצב אורקל שעל תעלת סואץ.
במשך השנים לאחר מכן התפתחה ביניהם מחלוקת קשה בנוגע למה שאירע באותו קרב. המפרסם טען שהתובע נטש אותו בשטח וברח עם הטנק, וכתוצאה מכך המפרסם אף נפל בשבי המצרי. התובע, מנגד, טען שלא ידע שחברו ירד מהטנק, וכי רק מאוחר יותר גילה זאת.
בשנים האחרונות המחלוקת גלשה לקבוצות הווטסאפ של לוחמי הגדוד ובני משפחותיהם. בחלק מהפרסומים כונה התובע בין היתר “פושע מלחמה”, והואשם בכך שהפקיר את חברו כדי להציל את עצמו. לצד ההאשמות פורסמו גם שורה ארוכה של קללות וגידופים קשים.
התובע הגיש תביעת לשון הרע לא נגד המפרסם (המצוי לטענתו במצב נפשי קשה לאחר שחזר מהשבי) אלא נגד שלושה אנשים שניהלו בתקופות שונות את קבוצות הווטסאפ של הגדוד. לדבריו, המנהלים לא שעו לפניותיו לפעול להפסקת הפרסומים, לא באמצעות אזהרה, לא באמצעות הוצאת המפרסם מהקבוצה ולא בדרך אחרת.
המנהלים טוענים מנגד כי לא הם ביצעו את הפרסומים ולכן אין להם כל אחריות למעשי המפרסם. עוד נטען, בין היתר, כי באותה עת לא הייתה להם אפשרות להסיר פרסומים של חבר קבוצה.
אחריות מנהל קבוצה ללשון הרע של אחר
הבסיס המשפטי לאחריות על דברי לשון הרע שפרסם אחר נמצא בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. סעיף זה מטיל בנסיבות המתאימות אחריות בנזיקין גם על מי שמשתף עצמו, מסייע, מרשה או מאשרר מעשה עוולה של אדם אחר. גם הפסיקה כבר הכירה בעבר באפשרות להטיל אחריות על מנהלי קבוצות בשל אי הפסקת פרסומי לשון הרע (רע”א 8562/16).
במקרה הנדון, כך בית המשפט, אין ספק כי המנהלים לא פעלו מתוך כוונה לפגוע בתובע. עם זאת, כשמדובר היה בהאשמות חמורות שחוזרות על עצמן והמנהלים ידעו כי התובע מתנגד לפרסומים ודורש את הפסקתם, הייתה מוטלת עליהם חובה לעצור את המתרחש. למרות זאת, הפרסומים נמשכו, כאשר אחת המנהלות אף הוציאה בשלב מסוים דווקא את התובע מהקבוצה (דבר שהגביר את העלבון).
גם הטענה הטכנית של המנהלים שלא ניתן היה אז למחוק הודעות של משתתף אחר לא הועילה להם. נקבע כי עמדה בפני המנהלים האפשרות לכל הפחות להסיר את המפרסם מהקבוצה ובכך להפסיק את הפרסומים.
בית המשפט שלל את הגנת תום הלב
לא כל אמירה פוגעת מקימה אחריות. כך, החוק מכיר, בין היתר, גם בטענות הגנה בנושא לשון הרע, ובכלל זה הגנות הנוגעות להבעת דעה שנעשתה בתום לב.
במקרה הנדון טענו מנהלי הקבוצות, בין היתר, כי הדברים שכתב המפרסם היו בגדר הבעת דעה בתום לב. בית המשפט דחה את הטענה. נקבע כי עיקר הפרסומים לא נוסחו כדעה או כהצגת גרסתו האישית של המפרסם לאירועים, אלא כללו בעיקרם הטחת עובדה מוגמרת וחד משמעית כלפי התובע, לפיה הוא נסוג עם הטנק לאחור ונטש את המפרסם. כמו כן, הקללות, הגידופים ושמות הגנאי, ודאי אינם יכולים להיחשב כהבעת דעה.
בית המשפט הוסיף כי על כל פנים, גם לו היה סבור שמדובר בהבעת דעה, לא מתקיים תנאי תום הלב הנדרש לצורך ההגנה נוכח התוכן הקשה והחמור של הפרסומים.
לפי פסק הדין התוצאה עשויה הייתה להיות אחרת. כך, אם המפרסם היה מסתפק בהודעות שכללו, פחות או יותר, תיאור “יבש” של הקרב לפי גרסתו ואמירה שלפיה לדעתו, התובע נסוג לאחור כשידע שהמפרסם כבר לא בטנק (גם אם התובע טוען אחרת) ומבלי להוסיף את רצף הגידופים, ייתכן מאוד שהמנהלים היו זכאים לטעון שהפרסומים כן היו זוכים להגנת הבעת דעה.
מחיקת ההודעה לא תמיד מספיקה
אצל אחד המנהלים התמונה הייתה שונה: הוא דווקא מחק את ההודעות, אלא שהמחיקה הגיעה תמיד אחרי הפרסום.
לדברי בית המשפט, לאחר הפרסום הראשון ניתן היה להזהיר את המפרסם. אם היה מפרסם פעם נוספת, היה מקום להפוך את הקבוצה לקבוצה שקטה או להוציא אותו ממנה. העובדה שהצעד הזה נעשה רק לאחר סדרת הפרסומים הייתה, כלשונו של בית המשפט, בבחינת “מעט מדי מאוחר מדי”.
90 אלף שקל פיצוי
בסופו של דבר הפיצוי לא חולק באופן שווה. בית המשפט בחן בנפרד מה עשה כל אחד מהמנהלים וכמה פרסומים יוחסו לו.
- המנהלת הראשונה – אחראית לחמישה פרסומים, חויבה ב-20 אלף שקל.
- מנהל שני – אחראי לתשעה פרסומים, חויב ב-40 אלף שקל.
- המנהל השלישי – אחראי לתשעה פרסומים, חויב ב-30 אלף שקל בלבד, לאחר שהתברר כי מחק חלק מהפרסומים ואף התנצל בפני התובע.
בסך הכול נפסקו לתובע 90,000 ש”ח, נוסף על הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ש”ח. ההבדל בין הסכומים ממחיש היטב כיצד נקבע פיצוי בגין לשון הרע: לא לפי התואר הפורמלי של הנתבע, אלא לפי מה שעשה ומה שנמנע מלעשות.
מתי כדאי לפנות לעורך דין?
פסק הדין אינו אומר שמנהל קבוצה צריך להפוך לצנזור, וגם לא שכל ויכוח מחייב מיד להוציא חבר מהקבוצה. חופש הביטוי כולל גם אמירות קשות ולא נעימות, ולא כל עלבון הוא לשון הרע.
כך למשל, בפסק דין שניתן בדצמבר 2025 (תאד”מ 56374-06-23) נדחתה תביעת לשון הרע נגד מנהלי דף פייסבוק, לאחר שמשתמש אנונימי פרסם בו פוסט פוגעני על התובע. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח שהמנהלים נדרשו לאשר את הפוסט לפני פרסומו, וקבע כי מנהל קבוצה שאין לו שליטה על הפרסומים לפני שהם עולים, אינו אחראי לפרסום הראשוני. כשהמפרסם אנונימי, השאלה הנפרדת שעולה היא חשיפת פרטי גולשים באתרי אינטרנט.
עם זאת, התמונה עשויה להשתנות לאחר שהפרסום מובא לידיעת המנהל. באותו מקרה, לאחר שהמנהלים קיבלו פנייה בעניין, הפרסומים הוסרו והמשתמש שפרסם אותם נחסם. מכאן שהשאלה המרכזית אינה רק מי מחזיק בתואר “מנהל הקבוצה”, אלא מה ידע המנהל, אילו אפשרויות עמדו לרשותו ומה עשה לאחר שהפגיעה הובאה לידיעתו. זהו אותו היגיון שחוזר בכל סוגיית לשון הרע באינטרנט, ובאופן דומה גם בלשון הרע ברשתות החברתיות ובפייסבוק בפרט.
אם אתם מנהלי קבוצה וקיבלתם דרישה להסיר פרסום, אתם לא צריכים למהר לפעול באופן אוטומטי. מנגד, אם פורסמו נגדכם דברים פוגעניים בקבוצת ווטסאפ, בפייסבוק או ברשת חברתית אחרת, חשוב לשמור את הפרסומים, לתעד את מועד פרסומם ואת זהות המשתתפים בקבוצה, ובמקרים המתאימים לפנות גם למנהל הקבוצה בדרישה לעצור את המשך הפרסום.
כך או כך, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מוקדם ולהבין מהן האפשרויות העומדות לרשותכם לפני שהסכסוך מסלים לתביעת לשון הרע.
לייעוץ מקצועי של עורך דין לשון הרע אתם מוזמנים ליצור קשר איתנו במשרד עו”ד סער גרשוני.
