האם דוא”ל הוא ראיה קבילה בבית משפט?
כלל הראיה הטובה ביותר הוא הכלל הראייתי שהנחה בעבר את בתי המשפט, בבואם לבחון הגשת ראיה במסגרת תובענה אזרחית וכך גם לגבי הודעת דואר אלקטרוני או E-mail.
על פי כלל דנן, כאשר אחד הצדדים בתיק חפץ להוכיח את קיומו של חפץ או מסמך פלוני בהליך משפטי, עליו להציג את המסמך או החפץ המקוריים, אחרת לא יהא ניתן להציגם (או לכל הפחות בית המשפט ייחס להם משקל ראייתי נמוך). כלל זה תקף גם בתביעות בנושא קניין רוחני וזכויות יוצרים כמובן.
יחד עם זאת, עם התמורות הטכנולוגיות והמעבר לעריכת ושמירת מסמכים באמצעות מחשב, החלו בעלי דין להשמיע טענות לפיהן יש לסגת מכלל הראיה הטובה ביותר ולקבל כראיה אף מסמכים ממוחשבים.
לאור העובדה שפקודת הראיות שתקה ולא קבעה הוראות לעניין קבילותן של ראיות ממוחשבות, בתי המשפט קבעו כי אף אם ייטו לאשר תוכן דואר אלקטרוני כראיה, הרי שבכל מקרה תצהירו של עד אודות התוכן האמור ייפסל היות והוא ייחשב על פי החוק לעדות שמועה בלתי קבילה (בש”א 6660/04 שוורץ נ’ יהודה).
קירוא בהרחבה על: חתימה אלקטרונית
קבילותה של הודעת דוא”ל – המצב החוקי בישראל
כיום, לאחר חקיקת חוק המחשבים, התשנ”ה – 1995, נראה כי על פניו כל מסר המצוי בזיכרון המחשב, עשוי, בנסיבות מסוימות, להיות מוגש כראיה קבילה לבית המשפט, באמצעות העברתו לפלט.
ודוק, החוק האמור הוסיף תיקון לפקודת הראיות, אשר לפיו רשומה מוסדית הינה מסמך או פלט שנערכו על ידי המדינה, עסק, רשות מקומית או כל מי שמספק שירות לציבור, בכפוף לכך שהדבר נעשה במהלך פעילותם הרגילה.
יתר על כן, סעיף 36 לפקודה מוסיף וקובע את התנאים לקבילותו של דואר אלקטרוני כראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה, כך שנדרש כי דרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה מעידים על אמיתות תוכנה וכי אותו גוף נוהג במסגרת מהלך ניהולו הרגיל לעשות רישום של האירוע, נשוא הרשומה.
זאת ועוד, כאשר עסקינן ברשומה מוסדית דוגמת דואר אלקטרוני יש להראות כי דרך הפקת הרשומה מעיד על אמינותה וכי הגוף שמפיק את הפלט נוקט באמצעי הגנה סבירים מפני חדירה למחשב ומפני שימוש בעבודת המחשב.
בהקשר זה יש לציין כי כאשר מדובר בדואר אלקטרוני המהווה רשומה מוסדית, אולם יש בו חיווי דעה בעניין שבמומחיות, לא יהיה ניתן לקבלו כראיה, אלא אם הגשתו נעשתה בהתאם להוראות החוק הנוגעות להגשת עדות מומחה.
קיראו בהרחבה על: ראיות אלקטרוניות
הלאקונה החוקית והמעבר לבחינת משקל הראיות
התיקון שהוסף בעקבות חוק המחשבים כאמור, הציע פיתרון חלקי בלבד, שכן במידה והדואר האלקטרוני לא יעמוד בתנאי החוק. למשל, לא יהווה רשומה מוסדית, כהגדרת החוק או כאשר הגוף שהגישו לא יוכל להראות כי נקט אמצעי הגנה סבירים המונעים חדירה למחשב ממנו הופק הפלט, הרי שבית המשפט לא יוכל לקבלו כראיה לאמיתות תוכנו.
אשר על כן, על מנת לפתור את הלאקונה החוקית האמורה החלו בתי המשפט לזנוח את בחינת קבילות הראיות ולעבור לבדוק את משקלן, כך שכיום הנטייה היא לקבל דואר אלקטרוני כראיה קבילה, אשר יש לייחס לה חשיבות בהתאם למשקלה בנסיבות העניין.
מאחר ונושא קבילות ראיות בכלל ובכל הנוגע לנושא הודעות דואר אלקטרוני בפרט, נתון לשיקולו של בית המשפט, בכל תיק ובכל תביעה משפטית, רצוי להתייעץ עם עורך דין לענייני קניין רוחני ולקבל ייעוץ משפטי שיתאים לנסיבות המקרה האישי שלך. אנו עומדים לרשותך ונשמח לסייע!
