פרוטוקול מדריד או Madrid System הקים מנגנון שלפיו ניתן לרשום סימן מסחר באופן בינלאומי, כאשר מערכת רישום הסימנים הבין לאומיים, המנוהלת על ידי המשרד הבינלאומי של WIPO – World Intellectual Property Organization היא הגוף האחראי על הפעלת מנגנון זה.
פרוטוקול מדריד לסימן מסחרי קובע, למעשה, את הדרך שבה ניתן לרשום סימן מסחר באופן בינלאומי ואת ההסדרים שיחולו על בקשות רישום אלו ויחייבו את מערכת רישום הסימנים הבינלאומית האמורה ואת כל המדינות החתומות על הפרוטוקול.
על פי הפרוטוקול רשאי כל אדם או תאגיד המהווה אישיות משפטית, הפועל במסגרת מדינה החברה בפרוטוקול מדריד, להשתמש במערכת רישום הסימנים הבינלאומית. אל הפרוטוקול, שנחתם בשנת 1989, הצטרפו במהלך השנים מדינות רבות, אולם ישראל הצטרפה אליו רק לאחרונה, כך שהחל משנת 2010 ניתן להגיש בקשות בינלאומיות לצורך רישום סימן מסחר גם ממדינתנו הקטנה.
התמורות והיתרונות ברישום סימן בינלאומי על פי פרוטוקול מדריד
עד להקמתה של מערכת הרישום הבינלאומית במסגרת פרוטוקול מדריד, היה צריך כל אדם שהיה מעוניין ברישום סימן מסחרי שבבעלותו במדינה זרה, לנהל בעצמו הליכי רישום נפרדים ועצמאיים בכל מדינה ומדינה, כאשר לא למותר לציין כי דיני הרישום שונים בין המדינות השונות, עובדה שהקשתה באופן משמעותי על הליכי הרישום הבינלאומיים.
מערכת הרישום המעוגנת בפרוטוקול גרמה לכך שאדם פרטי או כל בעל עסק החפץ לרשום את סימן מסחרו במדינות זרות, יכול לעשות זאת בקלות יחסית. ודוק, אותו אדם צריך להגיש את בקשתו הבינלאומית ללשכת סימני המסחר במדינתו וזו תעביר את העתק הבקשה למערכת המנוהלת על ידי ארגון WIPO כאמור לעיל.
בקשתו תיבחן במשרדי הארגון כך שבמידה והיא תעמוד בקריטריונים הפרוצדורליים והמהותיים לרישום, היא תועבר לכל מדינה החברה בפרוטוקול, במסגרתה חפץ המבקש לרשום את הסימן. אמנם, לאחר שמועברת בקשת הרישום למדינות השונות, כל מדינה ומדינה בוחנת את הבקשה על פי הדין המקומי שלה.
יחד עם זאת, המנגנון האמור פותר את המבקש מפניה ישירה ונפרדת לכל המדינות, היות ומערכת הרישום עושה זאת בשבילו. יתר על כן, ההליך מוגבל בזמן, כך שכל המדינות אליהן הופנתה בקשת הרישום אמורות למסור למבקש את תשובתן, זאת תוך שמונה עשר חודשים ממועד קבלת הבקשה.
קיראו בהרחבה על: ביטול סימן מסחרי
יישום פרוטוקול מדריד או Madrid System בישראל
תיקון מספר 5 לפקודת סימני המסחר, תשס”ג – 2003, החיל את הוראות הפרוטוקול על הליכי רישום סימני המסחר בישראל, לפיו לכל תושב או אזרח ישראלי או מי שמקיים מפעל מסחרי או תעשייתי פעיל בגבולות המדינה עומדת הזכות להגיש בקשת רישום בינלאומית, בכפוף לכך שהוא בעליו של סימן מסחרי רשום בישראל או לכל הפחות הגיש בישראל בקשה לרישום הסימן.
לא זו אף זו, בין רישום סימן המסחר הבינלאומי לרישום המקומי קיימת תלות נוספת, לפיה במידה והסימן המסחרי המקורי שנרשם בישראל ימחק במהלך חמש השנים שחלפו מעת הגשת הבקשה הבינלאומית, הרי שכל הסימנים הזהים שנרשמו במדינות הזרות במסגרת הבקשה הבינלאומית – יימחקו גם הם.
