זכויות יוצריםלשון הרעפטנטיםדיני אינטרנטסימני מסחראודותצור קשר
EN
072-3305991 לייעוץ ראשוני

נדחה ניסיון לייבא משקאות “שוופס” ביבוא מקביל מאוקראינה

20/12/2023

בפסק דין תקדימי, קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של חברת המשקאות יפאורה, בעלת סימן המסחר “שוופס” בישראל וקבע כי רק היא רשאית למכור את המשקה בישראל. זאת, למרות שהיבואן המקביל רכש את מוצריו כדין מבעלת סימן המסחר “שוופס” באוקראינה.

בחודש 07/2022 פסק בית המשפט העליון כי קיים איסור על ייבוא מקביל של מוצר במידה וישנו סימן מסחר ישראלי הקשור למוצר המיובא. זאת, גם אם המוצר המיובא נרכש מחברה שמחזיקה בבעלות על סימן המסחר במדינה ממנה יובא המוצר. על פי בית המשפט העליון, כאשר המוצר המיובא חוסה בצילו של סימן מסחרי ישראלי, הייבוא המקביל אפשרי רק כאשר בעל הסימן בארץ ממנה מיובא המוצר מחזיק גם בסימן המסחר הישראלי, או אם המוצרים נקנו במקור מבעל הסימן הישראלי והם מובאים לישראל לשם מכירתם מחדש.

סיפור המעשה

חברת יפאורה-תבורי עוסקת בייצור ושיווק משקאות קלים. בבעלותה סימן המסחר “שוופס” “Schweppes”)) בישראל אותו רכשה מחברת Cadbury Schweppes PLC. בקבוקי המשקאות הנושאים את המותג “שוופס”, אשר משווקים על ידי יפאורה בישראל, מיוצרים על ידה בישראל.

בן שלוש ייבוא וייצוא היא חברה אשר עוסקת בייבוא מקביל של מוצרים שונים ובכללם משקאות. בשנת 2019 החלה חברת בן שלוש לייבא לישראל בקבוקי משקאות הנושאים את סימן המסחר “שוופס”, אותם רכשה באוקראינה מחברת ERL, בעלת הזכויות בסימן המסחר האוקראיני “שוופס”.

יפאורה טענה, כי שיווק המשקאות שיובאו מאוקראינה מהווה הפרה של סימן המסחר הישראלי “שוופס” שבבעלותה. בהמשך לכך, פנתה חברת בן שלוש לבית המשפט המחוזי בתביעה כי ייקבע שיבוא המשקאות של “שוופס” על ידה מאוקראינה נעשה כדין.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של חברת בן שלוש. בהחלטתו, הסתמך בית המשפט המחוזי על “דוקטרינת מיצוי זכויות הקניין הרוחני“. מיצוי זכויות משתכלל אחרי שמוצר המוגן על ידי סימן מסחר רשום נמכר בפעם הראשונה בהסכמתו או בהרשאתו של בעל הסימן. בעל הסימן שמיצה את זכויותיו במכירה זו לא יוכל לחסום עסקאות עוקבות במוצר שמכר וקיבל את תמורתו.

יפאורה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענה, בין היתר, כי דוקטרינת מיצוי הזכויות לא הוחלה מעולם כאשר בעל הזכויות בסימן המסחר הרשום בישראל אינו קשור לבעל סימן המסחר במדינה הזרה ממנה יובאו המוצרים לישראל.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור

בית המשפט העליון קיבל את הערעור ברוב דעת וקבע, כי לאור עקרון ההגנה הטריטוריאלית (ראו להלן), במידה וקיים סימן מסחר ישראלי, יבוא מקביל אינו חוקי, אלא אם בעל הסימן בארץ ממנה מיובא המוצר אוחז גם בסימן בישראל.

יצוין, כי השופט הנדל, בדעת מיעוט, סבר כי בנסיבות העניין אין למנוע מחברת בן שלוש יבוא מקביל של משקאות “שוופס” בתנאי שזו תצמיד לכל בקבוק הבהרה בולטת לפיה מדובר במשקה המיובא מאוקראינה שטעמו יכול שלא יהא זהה לטעם ה”שוופס” הישראלי.

להלן עיקרי פסק הדין:

עקרון ההגנה הטריטוריאלית

על פי עיקרון ההגנה הטריטוריאלית, הקבוע בסעיף 46(א) לפקודת סימני המסחר, סימן מסחר הינו מוגבל לגבולות המדינה בה נרשם, באופן שהמדינה מכירה בו ומקנה לבעליו זכויות בלעדיות טריטוריאליות. זכות הבלעדיות מכילה בתוכה זכות נגד פרסום, שיווק ומכירה של המוצרים וכן זכות נגד יבוא של מוצרים זהים או דומים תחת סימן מסחר זהה או דומה.

בהמשך לכך נקבע, כי יבוא מקביל או אחר אשר מפר את זכויותיו של בעל סימן המסחר במדינתו-שלו איננו לגיטימי ואיננו מותר. על פי בית המשפט העליון, יבוא שמפר את עיקרון ההגנה הטריטוריאלית ואת זכות הבלעדיות של בעל הסימן הישראלי הוא בגדר הסגת-גבול מסחרית שאיננה חוקית.

במקרה הנדון, החזיקה חברת Cadbury מספר גדול של סימני מסחר מדינתיים שונים של “שוופס” , מבלי שהיה קיים סימן מסחר גלובאלי בשם זה. מכירת סימני מסחר אלו על ידי החברה העמידה את מי שרכש את הסימן “שוופס” במקומה של Cadbury, והקנתה לו הגנה טריטוריאלית-מדינתית מפני שימושים מפרים באותו סימן.

כך, חברת יפאורה עומדת כיום במקומה של חברת Cadbury במדינת ישראל, ואילו חברת ERL עומדת במקומה של חברת Cadbury בשטחה של מדינת אוקראינה. לכל אחת מהחברות הללו ישנן זכויות ייחודיות ונבדלות ומרחב מחיה עסקי משל עצמה – בישראל מזה, ובאוקראינה מזה – ואין ביניהן שום יחסי גומלין אשר בכוחם לאפשר יבוא מקביל של מוצרי “שוופס” מאוקראינה לישראל או מישראל לאוקראינה. בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון, כי חברת בן שלוש – שאין לה כל הסדרים חוזיים עם יפאורה – אינה מורשית לייבא את מוצרי “שוופס” מאוקראינה לישראל.

מהו יבוא מקביל לגיטימי?

נקבע, כי באין סימן מסחר ישראלי הקשור למוצרים המיובאים, ייבואם המקביל של המוצרים לישראל מתאפשר כאשר היבואן המקביל רוכש את המוצרים מבעלי סימן המסחר בחו”ל או מאחד ממורשיו. אולם, כאשר למוצרים המיובאים יש סימן מסחר ישראלי, יבוא מקביל לגיטימי מתרחש רק כאשר בעל הסימן בארץ בה הם נרכשו הוא גם הבעלים בסימן הישראלי, או אם הם נקנו במקור מבעלי הסימן הישראלי ומובאים לישראל לשם מכירתם מחדש.

דוקטרינת מיצוי הזכויות

על פי דוקטרינה זו, בעל סימן המסחר הרשום זכאי ליהנות מזכויותיו ביחס למכירה הראשונה של המוצר שבו יש לו זכות. מכירה זו “ממצה” את זכויותיו. לאחר מכן, מכירה חוזרת של אותו מוצר אינה מהווה הפרה של זכויותיו, והוא אינו זכאי לכל תמורה נוספת בגינה.

במקרה הנדון, קבע בית המשפט העליון, כי חברת יפאורה ממצה את זכויותיה בסימן המסחר רק כאשר היא מוכרת את משקאותיה שלה תחת המותג “שוופס”. אולם, בהיעדר קשר חוזי בין יפאורה לבין בעלת הזכויות בסימן המסחר “שוופס” באוקראינה, אין כל בסיס לטענה כי מכירת המוצרים על ידי היצרן האוקראיני ממצה את זכויותיה של יפאורה בישראל.

הגנת שימוש אמת

חברת בן שלוש טענה, כי היא זכאית להגנה של “שימוש אמת”, הקבועה בסעיף 47 לפקודת סימני המסחר ואשר ניתנת למפר סימן מסחר כאשר הוא עושה שימוש בסימן מסחר לשם הצבעה על נתון אמיתי.

בית המשפט העליון דחה את הטענה וקבע, כי ראשית, ספק אם המילה “שוופס” נותנת תיאור אמת למשקאות המיובאים על ידי חברת בן שלוש, שכן היא אינה מתארת אותם או את טעמיהם. שנית, קיימת הסתברות גבוהה שהצרכנים הישראליים לא ידעו להבחין בין בקבוקי המשקאות שמייבאת חברת בן שלוש ובין בקבוקי המשקאות המיוצרים על ידי יפאורה. משכך, הם עלולים לקנות משקאות “שוופס” של חברת בן שלוש בחשבם כי מדובר במשקאות של יפאורה. בנסיבות אלו, כך בית המשפט העליון, להגנת ״שימוש אמת״ אין תחולה.

ההבדל בין נסיבות המקרה הנדון למקרים קודמים

בית המשפט העליון עמד על ההבדל בין נסיבות המקרה הנדון לנסיבות בפסיקות עבר שעסקו בייבוא מקביל. נקבע, כי יבוא מקביל לגיטימי לא נועד להטיב אך ורק עם היבואן המקביל. התרתו נועדה, בין היתר, להגביר את עוצמת התחרות הפנים-מותגית במדינה הקולטת.

בית המשפט העליון קבע, כי במקרה הנדון, בניגוד לעבר, אין המדובר בגורם עולמי אחד המחזיק בסימן מסחר ואשר מוכר זיכיונות, אלא בסימן מסחר שבעלותו פוצלה בין חברות במדינות שונות. אי לכך, במקרי עבר אשר נדונו בפני בית המשפט, היבוא המקביל של המוצרים לא הפר את זכויותיו של בעל הסימן, אלא התקיימה תחרות “פנימית” או תוך-מותגית לגיטימית ואף רצויה מבחינה חברתית.

מדיניות חברתית

חברת בן שלוש טענה בנוסף, כי הורדת המחסומים בדמות סימני מסחר בפני יבוא מקביל של מוצרי צריכה המונית תעצים את התחרות בשוק ותביא לירידת מחירים שאזרחי ישראל מייחלים לה.

בית המשפט העליון דחה את הטענה בקובעו, כי ביטול ההגנה על סימני מסחר טריטוריאליים עלול לדלל את התמריץ לשפר את המוצרים ובכך להביא עימו לפגיעה באיכות המוצרים ואף בבטיחותם. בית המשפט הוסיף, כי מציאות זו תעצים את התמריץ לעשייה מהירה של רווחים באמצעות מכירת מוצרים זולים ובלתי איכותיים – דבר שידרוש הגברה משמעותית בפיקוח רגולטורי לסוגיו. כן הבהיר בית המשפט העליון, כי תפקידם של בתי המשפט הוא לאכוף את הזכויות הקיימות כהגדרתן בדין, והם אינם מוסמכים לבטל או לצמצם זכות המוקנית לבעל דין כדי לקדם, על חשבונו של אותו בעל דין, מטרה חברתית כזאת או אחרת, חשובה וראויה ככל שתהא.

סיכומו של דבר

בית המשפט העליון קיבל בדעת רוב את הערעור, ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ונתן במקומו פסק דין הצהרתי כי לחברת בן שלוש אסור לייבא מוצרים תוצרת אוקראינה הנושאים את סימן המסחר “שוופס” ללא רשותה של יפאורה. כמו כן, חויבה בן שלוש בתשלום הוצאות משפט בסך 70,000 ש”ח.

יצוין, כי בחודש 01/2023 דחה בית המשפט העליון בקשה לקיום דיון נוסף על פסק הדין ובכך נסתם הגולל סופית על הפרשה.

אם נתקלתם בעבירת קניין רוחני פנו אליי – עורך דין קניין רוחני סהר גרשוני ואשמח לסייע.

מאמרים נוספים בשבילכם
כך תבחרו משרד עו"ד שילווה אתכם בפרויקט פינוי בינוי
קראו עוד
הצהרת נגישות
קראו עוד
עורך דין לשון הרע
קראו עוד
זקוקים לייעוץ? בואו נדבר!
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם


    תחזרו אליי