אתר ONE לקח תמונה מהאינסטגרם של מנור סולומון – וישלם לצלמת
האם גוף תקשורת ותיק ומנוסה יכול לקחת תמונה מהרשת, לפרסם אותה בעמודי הרשתות החברתיות שלו, ולאחר מכן לטעון כי לא ידע, וגם לא היה עליו לדעת, שמדובר ביצירה מוגנת בזכויות יוצרים? פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בבת ים (תאד”מ 33229-12-23) משיב על כך בשלילה, ומחדד מסר חשוב בדבר המגבלות של הגנת “המפר התמים”.
מתמונה מחשבון אינסטגרם לתביעת זכויות יוצרים
הכול התחיל בתמונה של שחקן הכדורגל מנור סולומון בזמן משחק בליגה האנגלית. התמונה צולמה על ידי התובעת, גב’ נוי אורן, צלמת מקצועית המתמחה, בין היתר, בצילום חדשותי וצילומי ספורט. מנור קיבל את התמונה מהצלמת והעלה אותה לפרופיל האינסטגרם שלו.
הנתבעת, חברת סיטינט בע”מ, הבעלים של אתר האינטרנט “ONE”, פרסמה את התמונה בדף הפייסבוק ובדף האינסטגרם שלה לצד אמירת ביקורת של מנור כלפי אופ”א שנאמרה לאחר 7 באוקטובר: “Your Silence is Loud”. התמונה פורסמה תוך הטבעת לוגו הנתבעת, ומבלי שפנתה קודם לצלמת לשם קבלת היתר לפרסום התמונה, וללא ציון שמה.
בהמשך לכך, הצלמת עתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות היוצרים וזכותה המוסרית (הזכות של יוצר להיות מזוהה עם יצירתו) בתמונה על סך של 40,000 ₪. אתר ONE טען להגנתו כי הוא סבר שזכויות היוצרים בתמונה שייכות למנור והוא קיבל הרשאה ממנור, באמצעות סוכנו, לעשות שימוש בתמונה. על כן הוא בבחינת “מפר תמים” לפי הגדרת המונח בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים.
אתר ONE לא ביצע בדיקה מינימלית
טענת “המפר התמים” היא טענת הגנה מוכרת בדיני זכויות יוצרים, שלפיה גם אם בוצעה הפרה בפועל, המפר עשוי להימנע מתשלום פיצויים אם יוכיח שלא ידע, וגם לא היה עליו לדעת, כי קיימות זכויות יוצרים ביצירה שבה השתמש.
אלא שמדובר בהגנה מצומצמת, שאינה נועדה להגן על מי שבחר שלא לבדוק. לא מספיק לומר “חשבתי שיש לי רשות”. צריך להראות שהייתה סיבה ממשית וסבירה לחשוב שאין זכויות יוצרים ביצירה, או שלא היה צורך בקבלת הרשאה. נדרשת בדיקה הנעשית בשקידה ראויה על מנת לבחון שאכן אין זכות יוצרים ביצירה. הדבר נכון במיוחד ביחס לגופי תקשורת, שכן מתפקידם להיות ערים לזכויות יוצרים.
במקרה של ONE, בית המשפט (סגנית הנשיא רונית אופיר) דחה את הטענה. נקבע כי מהעדויות עולה שהאתר לא ביצע בדיקה מינימלית. כך, אף גורם מטעמו של האתר כלל לא בירר את שאלת זכויות היוצרים בתמונה ולא העלה את השאלה האם יש ליתן קרדיט לצלם שצילם את התמונה.
גוף תקשורת מחויב בבירור רציני
בית המשפט ציין כי עורך אתר ONE אכן פנה לסוכנו של מנור, אולם מבחינתו זה לא היה מספיק. נקבע כי הסתמכות האתר על הרשאת הסוכן מבלי לברר מיהו יוצר התמונה וכיצד היא באה לעולם אינה יכולה להיחשב כשקידה ראויה לבירור זכויות היוצרים בתמונה.
לדברי בית המשפט, אין מדובר בנתבעת הדיוטה. האתר הוא גוף תקשורת ועל כן מחובתו לברר את שאלת זהות יוצר התמונה וזכויות היוצרים בה באופן מעמיק ורציני.
בית המשפט הוסיף כי מעדויות עורך האתר עולה הרושם שהאתר אינו מייחס חשיבות רבה לבירור זכויות היוצרים בתמונות שהוא מפרסם ברשתות החברתיות. הוא אינו טורח לערוך בדיקות בדבר זהות הגורם שצילם את התמונה ונוקט בעצימת עין באשר לקיומן של זכויות יוצרים.
בפועל נקבע כי האתר לא הרים את הנטל להוכחת הגנתו, הוא אינו בגדר מפר תמים, אלא היה עליו לדעת כי התמונה זכאית להגנת זכות יוצרים.
הפיצוי הועמד על 35,000 ש”ח
בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים והזכות המוסרית על 35,000 ש”ח, ובנוסף נפסקו הוצאות משפט בסך 10,000 ש”ח. כלומר, החיוב הכולל עמד בפועל על 45,000 ₪.
בקביעת הפיצוי התחשב בית המשפט בכך שמדובר בתמונה מקצועית, בכך שהתובעת היא צלמת שפרנסתה נפגעת מהפרת זכויותיה, בכך ש-ONE היא גוף תקשורת בעל תפוצה רחבה, ובכך שהתנהלותה בנושא זכויות יוצרים הייתה מזלזלת.
בית המשפט אף התייחס לטענת האתר בדבר קושי שמלחמת 7 באוקטובר הציב בפניו באותם ימים. לדברי בית המשפט, אכן אווירת אותם ימים קשים צרובה בנשמות כל אזרחי המדינה היטב. עם זאת, גם לאחר פניית הצלמת, האתר לא לקח אחריות, דבר שמחזק את המסקנה שאין מדובר בשגגה חד פעמית בלבד.
מה צריך ללמוד מפסק הדין?
בעיניי, חלק החשוב בפסק הדין הוא לא רק סכום הפיצוי, אלא המשמעויות הנוספות שלו. ראשית, כי העובדה שתמונה פורסמה באינסטגרם של אדם מפורסם, גם אם הוא עצמו מופיע בה, אינה אומרת שהוא בעל זכויות היוצרים בה ואינה מעניקה לאחרים רשות להשתמש בה. במילים אחרות, שימוש בתמונה שמופיעה באינטרנט מחייב בדיקה מוקדמת כמעט בכל מצב.
עם זאת, לטעמי, הנקודה המרכזית העולה מפסק דין היא שיש לעשות שימוש מאוד זהיר בהגנת “מפר תמים” והיא אינה מיועדת למי שהעדיף לא לשאול שאלות. מי שמבקש ליהנות מההגנה צריך להוכיח כי לא ידע, וגם לא היה עליו לדעת, כי קיימות זכויות יוצרים ביצירה. זהו נטל משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בגוף מקצועי שעוסק בפרסום תכנים באופן שוטף וממנו בתי המשפט מצפים לרף זהירות גבוה יותר.
פסק הדין גם מדגיש כי פרסום ברשתות חברתיות כגון פייסבוק או באינסטגרם אולי נראה מהיר ויומיומי, אבל מבחינה משפטית הוא עדיין פרסום לכל דבר. כאשר גוף תקשורת מפרסם תמונה בעמוד הפייסבוק או האינסטגרם שלו, מדובר בשימוש פומבי ביצירה, לעיתים בפני קהל גדול מאוד. לכן, אין הבדל מהותי בין שימוש בתמונה באתר האינטרנט לבין שימוש בה בעמוד עסקי ברשת חברתית. בשני המקרים נדרשת הרשאה כדין.
בנוסף, פסק הדין נוגע גם בנקודה רגישה: פרסום תוכן תקשורתי על רקע אירועי 7 באוקטובר. מפסק הדין ניתן ללמוד כי גם מטרה ראויה, מסר ערכי או הזדהות עם אמירה ציבורית אינם מחליפים הרשאה מבעל הזכויות. גם ברגעים טעונים, שבהם הרצון להגיב מהר ולהיות חלק מהשיח הציבורי הוא גדול, קיימת חובה לבדוק, לקבל רשות, ולתת קרדיט ליוצר.
מה כדאי לעשות במקרה דומה?
פסק הדין בעניין ONE מזכיר כי גם בעידן הרשתות החברתיות, הטענה של “לא ידעתי” לא תעמוד למי שלא טרח לבדוק.
אם תמונה, סרטון, טקסט, עיצוב או יצירה אחרת שלכם פורסמו ללא רשות, ייתכן שאתם זכאים לפיצוי, גם בלי להוכיח נזק כספי מדויק. במקרים כאלה חשוב לפעול נכון ובכלל זה לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין לזכויות יוצרים לפני נקיטת פעולה.
מנגד, אם קיבלתם מכתב התראה בגין שימוש בתמונה או בתוכן מהרשת, אל תתעלמו ממנו ותניחו שמדובר בעניין פעוט. לעיתים ניתן לצמצם חשיפה משפטית משמעותית באמצעות טיפול נכון ומהיר.
