בית המשפט דחה כמעט לחלוטין תביעת לשון הרע בסך 2.2 מיליון ש”ח שהגישה קבוצת אהרוני נגד לקוחותינו, דיירים בפרויקט מגורים בבת ים. זאת לאחר שהדיירים מחו על גביית דמי ניהול מופרזים, שחציים הועברו ליזם כ”עמלה”. מתוך 16 פרסומים שנתבעו, רק שלושה התקבלו באופן חלקי, והפיצוי שנפסק עמד על כ-3% בלבד מהסכום המקורי.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מגולל פרשה חמורה של ניהול לקוי, ניגוד עניינים וניסיונות השתקה בוטים של דיירים עקב מימוש זכותם להשמיע ביקורת לגיטימית.
במסגרת פסק הדין, בית המשפט קיבל את עמדתנו כי מרבית הפרסומים חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק, כך שבסופו של דבר מתוך תביעה על סך 2.2 מיליון ₪, נפסקו לתובעים בסך הכול 69 אלף ש”ח בלבד, בגין שלושה פרסומים בודדים.
התובעת, קבוצת אהרוני (מ.א) יזום והשקעות בע”מ, יזמה הקמת פרויקט בשם ‘אפ טאון’ בעיר בת-ים. הפרויקט כלל, בין היתר, מגדל מגורים בן 47 קומות. הקבוצה התקשרה בהסכם עם חברת נכסי אריאל אפ טאון מגורים וניהול בע”מ לצורך ניהול הבניין. לאחר המעבר, התברר לדיירים שחברת הניהול גובה דמי ניהול כפולים ממה שנדרש ואת מחצית ההפרש היא מעבירה לאהרוני כ”עמלה”.
על רקע ממצאים מטרידים אלו, בעלי הדירות ניהלו דיאלוג בקבוצת וואטסאפ ייעודית ובמסגרת חילופי הדברים נשלחו הודעות שונות המתייחסות לקבוצת אהרוני, לתובע 2, בעליה של הקבוצה, וכן לבעלי דירות אחרים בבניין שהיו בעבר גם חברי הנציגות הזמנית של הבניין, התובעים 3-4. הודעות אלו עומדות בבסיסה של התביעה.
התביעה הוגשה כנגד 5 דיירים בגין 16 פרסומים. בגין כל פרסום התובעים עתרו לסכום פיצוי ללא הוכחת נזק בכפל פיצויים, קרי 140,075 ₪ לכל פרסום, סך הכל: 2,241,200 ₪.
לקריאה נוספת: הזכות לשם טוב והקשר ללשון הרע
התובעים טענו כי הנתבעים הפיצו פרסומים כוזבים ופוגעניים תוך שהם מייחסים לתובעים עבירות פליליות (זיוף חתימות, גזל קשישים ועוד), הציגו טענות כעובדות, וכינו את התובעים (במיוחד התובעים 3-4) בביטויים מעליבים כגון: “נוכל”, “רמאי”, “בוגדים”, “מכרו את הדיירים בנזיד עדשים” ו”חלאת המין האנושי”.
טענתנו העיקרית היתה כי מטרת התביעה היא להפחיד, להשתיק ולהרתיע את הדיירים הבולטים בבניין מלעמוד על זכויותיהם לנוכח פעולות שערורייתיות שנכפו עליהם ע״י התובעים 1-2, קבוצת אהרוני ובעליה, ועושי דברם, התובעים 3-4.
במסגרת טענותינו הדגשנו כי ההתכתבויות בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין היו שיח פנימי, שנועד להחלפת דעות ולניהול דיון לגיטימי בין בעלי עניין ולא פרסום פומבי. מדובר בקבוצה סגורה ומצומצמת של דיירים בלבד, כאשר מרבית ההתבטאויות שנכללו בתביעה הוצאו מהקשרן על ידי התובעים. לשיטתנו, פרסומים אלה חוסים תחת הגנת “אמת דיברתי” שבחוק.
עוד טענו כי בנסיבות המקרה, התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים שהטילה על הנתבעים חובה מוסרית וחברתית להביע את עמדתם, כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים שלהם ושל יתר דיירי הבניין.
לטענתנו, הפרסומים נשוא התביעה לא נועדו לפגוע, אלא לשקף דעה לגיטימית בתום לב על התנהלות ציבורית של נציגות לשעבר, תוך ניסיון להגן על כלל הדיירים מפני פגיעה כלכלית.
התביעה שהתייחסה לפרסומים בנוגע קבוצת אהרוני ובעליה נדחתה במלואה ואילו הפרסומים המתייחסים לתובעים 3 ו-4 התקבלה באופן חלקי.
בראשית דבריו התייחס בית המשפט לרקע הדברים וקבע כי דיירי הבניין לא היו מודעים לכך שחברת הניהול הגיעה להסכמה עם אהרוני על העברת “עמלה” בסכום משמעותי מתוך דמי הניהול שנגבו מהם.
בנוסף התקבלו תלונות רבות על רמת שירות נמוכה לרבות כשלים רבים ומהותיים בתחזוקת המערכות, עד כדי חוסר יכולת להתגורר במגדל המגורים בצורה ראויה. כך למשל הותקנו מעליות ישנות וזולות על חשבון רווחת הדיירים וחייהם של תושבי המגדל הפכו לסיוט.
עובדות אלו לא מנעו מאהרוני להתנגד לרצון בעלי הדירות להחליף את חברת הניהול תוך שהוא מחזיק בעמדה כי הוא בעל הזכות החוזית הבלעדית לבחור את חברת הניהול וכי אין בכוונתו לאפשר את החלפה.
עוד נקבע כי התובעים 3-4, חברי הנציגות הזמנית בעת הכניסה לבניין, היו חברים מקורביו של אהרוני, אחד חבר ילדות, ואחד הרב של המושב שלו. וכדברי בית המשפט: “נהיר לכל בר דעת שאהרוני הצליח לנווט את החלטות הנציגות בזכות מלאי הדירות שהיה לו ובזכות מינוי מקורביו לנציגות…”.
במרכז אחת מהתביעות עמדו דברים שכתבה נתבעת 1 במסגרתם טענה כי חתימות על מסמכים הנוגעים לשטחים המשותפים זויפו.
בית המשפט קבע כי במקרה הנדון לא חלה הגנת אמת דיברתי, שכן לא הוכח שהתרחש זיוף בפועל. עם זאת, הנתבעת פעלה בתום לב, מתוך אמונה באמיתות הדברים ומתוך מטרה להגן על עניין אישי ולגיטימי של דיירי הבניין. הדברים נאמרו בפורום סגור, לא חרגו מגדר הסביר, ועמדו בתנאי ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 ייחסה לאהרוני גניבה. לדברי בית המשפט, גם אם לא הוכח שהדבר “אמת” בכל זאת עומדת לנתבעת הגנת תום לב בקשר עם הביטוי, שכן אהרוני כפה על הדיירים חברת ניהול שגבתה סכומי כסף גבוהים עבור דמי הניהול כשאת מחציתם היא מעבירה לכיסו של אהרוני.
בית המשפט הוסיף כי לייחס לאהרוני בשל כך תכונות של “גנבה” מהווה הבעת דעה לגיטימית וסבירה, בפרט שהנתבעת האמינה באמיתות הפרסום ושהוא לא חרג מגדר הסביר. על כן, כך בית המשפט, חזקת תום הלב הקבועה בחוק מתקיימת.
קביעה נוספת של בית המשפט התייחסה לטענות הנתבעת 1 כי חברי הנציגות הקודמת, הנתבעים 3-4, “מכרו” לכאורה את עצמם לאהרוני והיו עושי דברו.
לדברי בית המשפט לא הוכח שהתובעים “מכרו” את עצמם לאהרוני ועל כן לא עומדת לנתבעת הגנת אמת דיברתי.
עם זאת, עדיין עומדת לנתבעת הגנת תום הלב, שכן בזמנים הרלוונטיים דיירי הבניין הביעו אכזבה מהנציגות הישנה שכללה אנשים שהיו מקורבים לאהרוני וככל הנראה היו עושי דברו. נוכח ההתנהלות השערורייתית של אהרוני, עלתה שאלה לגיטימית לגבי פעילותם של התובעים 3 ו-4 וכיצד הם אפשרו לדברים להתגלגל כפי שהתגלגלו. לדברי בית המשפט, הצפת שאלות היא לגיטימית, במיוחד כאשר היא נעשית בלשון שאינה חורגת מגדר הסביר, כפי שהיה במקרה הנדון.
צוין כי על כן יש להפגין סובלנות כלפי התבטאויות שנאמרו בפורום המתאים, גם אם השאלות אינן נעימות כלל לתובעים.
נתבע 3 פרסם נגד אהרוני בקבוצת הוואטסאפ של הבניין את הדברים הבאים: ״נוכל, רמאי, שקרן וגנב, בקיצור, חלאת המין האנושי״.
נקבע כי החלק הראשון “נוכל, רמאי, שקרן וגנב” חוסה תחת הגנת “אמת דיברתי”. זאת, שכן זמן קצר לפני כן, ניתן פסק דין בתביעה אחרת שם נקבע כממצא עובדתי שאהרוני עמד מאחורי מנגנון של גבייה מנופחת של דמי ניהול שחלק ניכר ממנה הועבר לידיו כ”עמלה”, ובנוסף שאהרוני פעל לגזול את 14 חניות האורחים שהיו אמורות להיות מוקצות בחניון.
במילים אחרות, הטענה שהעובדה שאהרוני נטל לכיסו “עמלה” מתוך דמי הניהול מהווה מעשה נוכלות. העובדה שהוא גזל 14 חניות אורחים מהווה מעשה גניבה ורמאות. העובדה שהוא הציג את עצמו כמי שפועל לטובת הדיירים למרות שהיו בנקודת הזמן שבה נאמרו הביטויים די אינדיקציות לכך שהוא פעל במרמה, מהווה שקר.
ביחס לביטוי “חלאת המין האנושי” נקבע כי ברור שאין מדובר בציון עובדה אלא הבעת דעה, והוא חוסה תחת הגנות תום הלב. לדברי בית המשפט, דבריו של הנתבע, הגם שהיו חריפים, לא חרגו מגדר הסביר בנסיבות העניין. בזמן הפרסום (וגם לאחר מכן), כך בית המשפט, הנתבע האמין שאהרוני הוא “חלאה” והנתונים שעמדו לפניו בזמן אמת היו מספקים כדי שיביע את דעתו בעניין.
בית המשפט הוסיף כי אין גם להתעלם מהעובדה שעסקינן בנושא נפיץ ואמוציונלי, אנשים השקיעו את מיטב כספם ברכישת דירה מתוך ציפייה סבירה שהיזם שעימו התקשרו, יפעל בהגינות וביושר. היזם גם פעל בניגוד עניינים וגם הונה ורימה את הנתבעים, ועל כן יש להתייחס ביתר סובלנות לביטויים חריפים שנאמרו בלהט הרוחות.
בית המשפט אף התייחס לטענות של הנתבע 4 כי התובעים 3-4 ניצלו את שכניהם (“…שכנים יקרים וטובים שהיו בנציגויות קודמות ושיחקו על ״הטמטום והבורות״ כביכול של שכנים הטובים והשקטים באמת…”).
לדברי בית המשפט, לנתבע עומדת הגנת תום הלב ובפרט הגנת הבעת דעה. הנתבע האמין שהתובעים 3 ו-4 אינם שכנים טובים, וכן הפרסום לא חרג מגדר הרגיל ולא כלל ביטויים מכפישים אחרים.
למרות הדחייה הנחרצת של מרבית רכיבי התביעה, בית המשפט קיבל חלק קטן מהתביעה בנוגע לשלושה פרסומים ספציפיים הנוגעים לתובעים 3-4.
סך כל הפיצוי שנפסק עמד 69,000 ₪ בלבד, כלומר כ- 3% בלבד מהסכום שנתבע.
יצוין כי התוצאה לאהרוני ושותפיו אפילו פחות מחמיאה אם לוקחים בחשבון הוצאות בסך של 48,000 ₪ בהן חויבו על ידי בית המשפט.
פסק הדין שניתן מבהיר מסר חד וברור: גם יזמים רבי עוצמה, אינם חסינים מביקורת ציבורית. זכותם של דיירים להביע דעה, לשאול שאלות ולהתארגן להגנה על זכויותיהם. מדובר בזכות יסוד שאין להשתיקה באמצעים משפטיים.
במקרה זה, תביעת ענק על סך יותר מ־2 מיליון ש”ח שהוגשה נגד דיירים מהשורה, הסתיימה בפיצוי זעום בלבד ובממצאים חמורים נגד היזם עצמו.
פסק הדין מחזק את מעמדם של דיירים במאבקם לשקיפות, הוגנות ואחריות מצד יזמים וחברות ניהול ומבהיר כי בתי המשפט יעמדו לצדם כאשר מדובר בשיח פנימי ענייני אשר נעשה בתום לב.
אנחנו גאים לייצג את הדיירים שעמדו על עקרונותיהם ולא נרתעו מהאיומים, ונמשיך להיאבק למען שקיפות, הוגנות וחופש ביטוי בפרויקטים למגורים.
גם אתם עומדים מול תביעת הפחדה? אל תישארו לבד. אנחנו כאן כדי להבטיח שהצדק לא יושתק. לחצו כאן לפנייה לעורך דין מוסמך בנושא.
(ת”א 44947-02-20).
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
