בעידן שבו כל ילד יכול להפוך ליוצר תוכן בלחיצת כפתור, הגבול בין תחביב תמים לבין חשיפה משפטית הולך ומיטשטש. כך, אפילו אם הפעילות אינה מסחרית, סרטון קצר שהועלה ליוטיוב, קליפ מצחיק בטיקטוק, או אפילו תוכן שנוצר בבינה מלאכותית, עלולים לכלול, גם ללא כוונה, מוזיקה מוגנת, קטעים מסדרות, לשון הרע או פגיעה בפרטיות.
בהמשך לכך, יוטיוב, טיקטוק ואינסטגרם מפעילות מנגנוני אכיפה אוטומטיים ומנגנון תלונות, והתוצאה עשויה להיות השתקת מוזיקה, חסימת סרטון, מכתב התראה, דרישה לפיצויים, מחיקת הערוץ ובמקרים מסוימים אף הליכים משפטיים. במדריך הבא נסביר להורים מה מותר ומה אסור כשהילד מעלה תכנים לרשת, למה גם ערוץ קטן ולא מסחרי עלול להסתבך, ואיך אפשר לנהל את הסיכון בצורה חכמה, בלי לחנוק את היצירתיות.
הורים רבים שואלים את עצמם למה הם עשויים לשאת באחריות משפטית על מה שהילד העלה? במיוחד כאשר ברוב המקרים הם אפילו לא ידעו מה הוא עושה. מדובר בשאלה לגיטימית, אבל המשפט לא תמיד עובד לפי תחושת הבטן. כשקטין פועל ברשת, יש שני עקרונות מרכזיים:
במילים אחרות, גם אם הילד העלה את הסרטון לבד, וגם אם אתם כהורים לא הייתם מעורבים, אתם עלולים להיתפס כמי שאפשרו את הפעילות, לא מנעו אותה, או לכל הפחות כמי שמהווים את הגורם האחראי והנגיש ביותר לטיפול בנזק שנגרם. חשוב להדגיש כי ברוב המקרים מדובר באחריות אזרחית, כלומר תביעה לפיצוי, לא באירוע פלילי. ועדיין, גם תביעה אזרחית בלבד עלולה להיות יקרה ומכבידה.
הנה רשימת הסיכונים המשפטיים המרכזיים שכדאי שכל הורה יכיר לפני שהילד לוחץ על Upload:
אם יש “אלופת ההפרות” בעולם התוכן של הילדים, זו כמעט תמיד זכויות יוצרים. לא בגלל שילדים רוצים לגנוב, אלא בגלל שהאינטרנט גורם להכול להיראות חופשי. כך, קטעים מסרטים, סדרות טלוויזיה, מוזיקה (גם אם היא רק ברקע), סרטוני ריאקשן, קטעים ממשחקי מחשב, ממים ותמונות שנשלפו מגוגל, כולם עשויים להיות יצירות מוגנות שהשימוש בהן מחייב רשות או רישיון. זאת, גם אם לא הייתה מטרה מסחרית או כוונה לפגוע.
חשוב לדעת כי חברות המדיה משתמשות היום בבוטים לסריקה אוטומטית של הרשת. הן לא צריכות לחפש את הילד שלכם באופן ספציפי, המערכת יכולה למצוא אותו לבד. אכן, לעיתים יש חריגים של שימוש הוגן (כמו ציטוט/ביקורת), אבל ברשת הם לא תמיד מגנים בפועל, ובטח לא מול אלגוריתמים.
ילדים ונוער אוהבים מותגים כגון חברות אופנה, קבוצות כדורגל, משחקים, דמויות מפורסמות, לוגואים ואייקונים מוכרים. מבחינתם, שימוש בלוגו של מותג או בשם מוכר הוא מחמאה, דרך להיראות מקצועיים יותר, או פשוט חלק מהשפה של הרשת. אבל מבחינה משפטית, גם שימוש תמים עלול להפוך לבעיה, במיוחד אם הוא יוצר רושם שהערוץ קשור למותג, נתמך על ידו, או פועל בחסותו. לא כל אזכור של מותג הוא בהכרח אסור, ובמקרים רבים אפשר לדבר על מותגים בצורה לגיטימית. אבל ככל שהשימוש בסימני מסחר נראה מסחרי יותר, בולט יותר, או כזה שעלול לבלבל את הצופים, כך הסיכון גדל.
ילדים ונוער מעלים תכנים על חברים מהכיתה, מורים, מאמנים, שכנים, או אפילו יריב במשחק אונליין. הבעיה היא שמה שנראה לילד כמו “צחוקים”, או “הוצאת קיטור” עלול להיחשב כפרסום לשון הרע. מספיק משפט אחד שמייחס לאדם תכונה מבזה, התנהגות פסולה או עבירה (“המאמן הזה גנב”, “המורה הזו משוגעת”, “הוא מטרידן”), כדי ליצור חשיפה. גם אם הדברים שנאמרו הם אמת, הדרך שבה הם נאמרו עלולה להוות עילה לדרישה להסרה, התנצלות, ולעיתים גם תביעה.
היום ילדים מצלמים ומפרסמים כמעט הכול. אבל לא כל פרסום הוא חוקי. פרסום של אדם ללא הסכמתו, צילום במקום רגיש, חשיפת מידע אישי (למשל טלפון, כתובת, שם מלא, מצב רפואי), או הצגת אדם באופן משפיל, יכולים להיחשב כפגיעה בפרטיות. במקרה של קטינים אחרים מדובר בסיכון רגיש במיוחד.
התשובה היא כן. גם אם הילד לא מרוויח שקל, גם אם הערוץ קטן, וגם אם זה “רק לחברים”, עדיין הפעילות נחשבת פרסום לציבור. חשוב להבין כי בדיני קניין רוחני, השאלה המרכזית במקרים רבים היא לא האם הילד הרוויח כסף, אלא האם הוא השתמש ביצירה של מישהו אחר בלי רשות. מוזיקה, תמונה, סרטון, דמות, או קטע ממשחק, כולם יכולים להיות מוגנים, והעובדה שמדובר בתחביב אינה הופכת את השימוש למותר.
לכל היותר, העובדה שהשימוש לא מסחרי יכולה להשפיע על חומרת התגובה או על גובה הפיצוי, אבל היא לא מעניקה חסינות. גם “סיפורים” אחרים שהילדים אומרים לכם, כגון “אם זה רק 10 שניות זה מותר”; “כולם עושים את זה ולכן זה מותר”; או “שמדובר ביוטיוב ולכן זה תוכן חופשי”, הם פשוט לא נכונים.
החדשות הטובות הן שלא צריך להפוך את הבית לתחנת משטרה, ולא צריך לאסור על הילד ליצור תוכן. ברוב המקרים אפשר לצמצם את הסיכון בצורה משמעותית באמצעות כמה צעדים פשוטים, הגיוניים ועקביים:
לקחת מוזיקה רק ממקור מורשה: אם הילד רוצה מוזיקה בסרטון, עדיף להשתמש רק במוזיקה מתוך ספריות מורשות של הפלטפורמה, או במוזיקה עם רישיון ברור.
“מצאתי בגוגל” זו נורת אזהרה: להסביר לילד שתמונה, מם או סרטון שנמצאים באינטרנט אינם חופשיים לשימוש. אם אין מקור ברור ורישיון ברור, אין להשתמש.
לא להקרין חלקים ארוכים מהתוכן המקורי: סרטוני ריאקשן הם אזור בעייתי במיוחד. ככל שהילד מקרין חלקים ארוכים יותר מהסרטון המקורי, כך עולה הסיכון.
תוכן שנוצר באמצעות בינה מלאכותית אינו חופשי לשימוש: זו נקודה שהרבה הורים מפספסים. העובדה שתמונה, סרטון, קול או מוזיקה נוצרו באמצעות כלי AI, לא הופכת אותם אוטומטית למותרים לשימוש, ובטח לא הופכת אותם לחסינים מתלונות או תביעות.
לא להשתמש במותגים של אחרים: כאמור, לעיתים ילדים יוצרים ערוץ תוך שימוש בלוגואים, שמות, מותגים או דמויות מוכרות. אבל זה בדיוק מה שעלול ליצור רושם מטעה של חסות או קשר מסחרי. עדיף שהערוץ יהיה ממותג בצורה מקורית (למשל, שם מקורי, לוגו מקורי, ושפה גרפית ייחודית).
לא מצלמים אנשים אחרים בלי רשות: במיוחד לא ילדים אחרים. הרבה תקלות מתחילות בדיוק כאן.
לא להעלות תוכן כאשר כועסים: יש ללמד את הילד שלא מעלים תוכן כאשר הוא כועס, עצבני או פגוע. לשון הרע ושיימינג מתחילים במקרים רבים מרגע של דחף רגעי.
ברגע שמתקבלת תלונה או התראה הדבר הכי גרוע הוא להתעלם. בדרך כלל נכון לפעול כך:
לעצור רגע ולבדוק מה בדיוק נטען (זכויות יוצרים? לשון הרע? פרטיות?).
לשקול הסרה זמנית של התוכן. עם זאת, אין למחוק “בפאניקה” בלי תיעוד מסודר.
לא לענות בתגובה תוקפנית או מזלזלת (זה רק מסלים את העניינים).
לשקול הגשת ערעור דרך הכלים של יוטיוב או טיקטוק.
כשיש ספק, להתייעץ עם עורך דין.
ברוב המקרים, טיפול נכון ומהיר כבר בהודעה הראשונה יכול למנוע את המשך ההידרדרות ולחסוך כסף, לחץ ועוגמת נפש.
אין ספק שערוץ יוטיוב או פעילות אחרת ברשת יכולים להיות דבר נהדר עבור ילדים ונוער. אבל חשוב לזכור שהרשת היא לא מגרש משחקים פרטי. היא מרחב ציבורי, עם כללים, זכויות, ואחריות. כשהילד לוחץ על Upload הוא מפרסם תוכן לעולם, לפעמים תוך שימוש ביצירות של אחרים או תוך פגיעה באנשים אחרים, גם אם בלי כוונה.
על כן, אם אתם הורים לילד שמעלה תכנים לרשת, או אם כבר קיבלתם התראה/תלונה, שווה להתייעץ עם עורך דין המתמחה בקניין רוחני ואינטרנט. ברוב המקרים, שיחה אחת עם עורך דין בזמן הנכון עשויה לחסוך הרבה מאוד כסף ועוגמת נפש.
לייעוץ מקצועי נוסף בתחום קניין רוחני ואינטרנט, אתם מוזמנים ליצור קשר איתנו במשרד עו”ד סער גרשוני.
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
