אם אתם סופרים, עיתונאים, אמנים חזותיים, מוזיקאים, יוצרי תוכן, חוקרים ואנשי אקדמיה, התשובה ככל הנראה היא “על חשבונכם”. כך, לא במקרה, ברחבי העולם כבר מתנהלים הליכים משפטיים מתוקשרים, שבהם יוצרים מכל התחומים טוענים כי עבודתם שימשה לאימון מודלים חכמים, מבלי קבלת רשות, מתן קרדיט או תמלוגים.
מורה הספורט בבית הספר היסודי בוודאי אמר לכם לא פעם כי הדרך להצלחה עוברת באימונים, אימונים, ועוד אימונים. גם הבינה המלאכותית לא שונה בהרבה, כדי להגיע לרמת ביצועים גבוהה, היא זקוקה ל “אימונים”, כלומר חשיפה בלתי פוסקת למיליוני יצירות, ספרים, מאמרים, ציורים, צילומים ושירים. אלא כאן האימון מתבצע על גבם של יוצרים אנושיים, שתרומתם אינה זוכה לקרדיט או מתוגמלת.
התוצאה היא פרדוקס מעניין: מצד אחד, בזכות ה- AI, כולנו נהנים מתשובות ותוכן מיידי שמקל על חיינו. מצד שני, המנוע שמפעיל את הקסם הזה נשען על עבודתם הקשה של יוצרים אמיתיים, שלרוב לא בחרו להיות חלק מהמשחק וגם לא מתוגמלים. כאן מתעוררת השאלה המשפטית והאתית הגדולה – האם מותר להשתמש ביצירה מוגנת לצורכי אימון טכנולוגי, או שמדובר בהפרה של זכויות יוצרים?
זכויות יוצרים הן זכויות משפטיות שמוענקות ליוצרי יצירות מקוריות, ספרותיות, אמנותיות, מוזיקליות, דרמטיות ועוד, כדי להגן יצירתם.
בהמשך לכך, כל מי שרוצה להשתמש ביצירה מוגנת (ספר, ציור, שיר, צילום, סרט, תוכנה ועוד) צריך לקבל לכך רשות מהיוצר (לרוב תמורת תשלום) או לרכוש רישיון מתאים.
בנוסף לזכויות הכלכליות, החוק מכיר גם בזכויות מוסריות של היוצר ובכללן הזכות ששמו יופיע על היצירה (“קרדיט”) והזכות שהיצירה לא תעבור שינוי או סילוף הפוגעים במוניטין של היוצר.
לרוב, משך זכויות היוצרים הוא לכל חיי היוצר ועוד 70 שנה לאחר מותו.
בתום התקופה הזו היצירה נכנסת ל”נחלת הכלל”, כלומר כל אדם רשאי להשתמש בה באופן חופשי.
חוק זכויות יוצרים מכיר גם בחריגים שמאפשרים שימוש מסוים ביצירות ללא רשות, למשל במסגרת “שימוש הוגן”, לצורכי לימוד, מחקר, ביקורת, סקירה או דיווח עיתונאי. הקביעה אם שימוש מסוים הוא “הוגן” נבחנת לפי מספר קריטריונים, וביניהם: מטרת השימוש (האם הוא מסחרי או לטובת הציבור), אופי היצירה המקורית, היקף השימוש ביחס ליצירה כולה, וההשפעה של השימוש על ערכה הכלכלי של היצירה המקורית.
מערכות ה AI, לא מגיעות לתשובות יש מאין. הן אינן ממציאות ידע חדש באופן ספונטני, אלא מתבססות על תהליך של “אימון”. כך, באמצעות חשיפה לכמויות עצומות של נתונים, ספרים, כתבות, תמונות, הקלטות ועוד, המערכות לומדות לזהות דפוסים, לחקות סגנונות ולהסיק מסקנות. ככל שמערכת ה-AI נחשפת ליותר מידע, כך היא משתפרת ביכולת שלה לענות, ליצור ולפתור בעיות.
למשל, אם רוצים לאמן מודל שיכתוב טקסטים, מזינים אותו במיליוני מסמכים, ספרים וכתבות, והמחשב לומד כיצד שפה בנויה ואיך מחברים משפטים. באופן דומה, אם רוצים לאמן מודל שיזהה פילים בתמונות, מזינים את המודל במאות אלפי תמונות של פילים ותמונות שאין בהן פילים. עם הזמן, המודל “לומד” אילו מאפיינים מזהים פיל.
המסמכים, התמונות והמידע שמערכות בינה מלאכותית “ניזונות” מהם עבור אימון, מגיעים ממקורות מגוונים, ובכללם, מאגרי מידע ציבוריים (למשל ויקיפדיה), אתרי אינטרנט פתוחים (למשל אתרי חדשות) ומאגרי נתונים שחברת ה- AI רכשה רישיונות מסחריים עבור שימושם. הבעיה הגדולה היא שחלק מהתוכן שבו נעשה שימוש על ידי ה- AI לצורך אימון מוגן בזכויות יוצרים.
לקריאה נוספת: למי שייכות זכויות היוצרים בתוכן שנוצר בעזרת בינה מלאכותית?
כאן נמצא לב הוויכוח הציבורי והמשפטי. חברות הטכנולוגיה טוענות כי מדובר ב”שימוש הוגן” שמקדם מחקר, חדשנות וידע אנושי, וכי בלי גישה חופשית לנתונים, לא תיתכן התקדמות אמיתית בתחום. היוצרים, לעומת זאת, טוענים שעבודתם נבלעת בתוך מאגרי האימון של המכונות, מבלי שהם זוכים להכרה או לתמלוגים.
במדינות שונות ברחבי העולם כבר מתנהלים הליכים משפטיים מתוקשרים, שנועדו לבחון את גבולות המותר והאסור באימון מערכות AI.
כך למשל, בארצות הברית, מספר סופרים הגישו תביעה ייצוגית כנגד חברת Anthropic, שפיתחה את המודל Claude””. לטענתם, חלק מהאימון של המודל התבסס על ספרים שנלקחו מתוך אתרי שיתוף. בחודש יוני 2025, שופט פדרלי קבע בפסק ביניים כי אימון על ספרים שנרכשו באופן חוקי עשוי אומנם להיחשב “שימוש הוגן” אולם לא כך הורדה והחזקה של ספרים פיראטיים. בהמשך לכך, חברת Anthropic מיהרה לאחרונה להגיע להסדר פשרה לפיו תשלם 1.5 מיליארד דולר לכלל קבוצת המחברים שנפגעו, תמחק את כלל המאגרים הפיראטיים ותתחייב להימנע משימוש עתידי בחומרים דומים.
בחודשים האחרונים אף ניתן בארצות הברית פסק דין בעניין תביעה שהוגשה כנגד חברה שיצרה מנוע חיפוש למחקר משפטי המבוסס על בינה מלאכותית. התובעת טענה כי מנוע החיפוש השתמש ללא רשות באלפי הערות השוליים של המאגר המשפטי בבעלותה. בית המשפט קיבל את התביעה בציינו, בין היתר, כי במקרה הנדון לא ניתן לדבר על “שימוש הוגן” שכן הבינה המלאכותית של הנתבעת נועדה, בין היתר, להתחרות במנוע החיפוש של התובעת.
תביעה שעדיין מתנהלת היא התביעה של עיתון ה “ניו-יורק טיימס” נגד חברת Open AI (האחראית על ChatGPT). העיתון טוען כי מיליוני מאמרים שנכתבו על ידי כתביו שימשו לאימון המודלים של ChatGPT מבלי שניתנה לכך רשות ומבלי שהעיתון קיבל תמורה כלשהי. ההליך המשפטי הזה נחשב לאחד מהמאבקים החשובים ביותר בתחום, וההכרעה בו תשפיע מאוד על המצב המשפטי בעניין בארצות הברית.
האיחוד האירופי, מציב רף מחמיר הרבה יותר מאשר ארצות הברית. כך, תקנות הבינה המלאכותית האירופיות מחייבות חברות AI לפרסם מידע על הנתונים ששימשו לאימון. כמו כן, החוק האירופי מחייב את חברות ה – AI להעמיד לטובת לבעלי זכויות יוצרים מנגנונים שיאפשרו להם לדרוש הסרה של יצירותיהם ממאגרי אימון ולקבל פיצוי אם נעשה שימוש בתוכן שלהם.
לעומת זאת, יפן בחרה להיות ידידותית לחדשנות גם במחיר פגיעה בזכויות יוצרים. כך, בהתאם לחוק היפני, מותר לעשות שימוש ביצירות מוגנות לצורך ניתוח מידע ולמידה, גם אם אין הסכמה של היוצר.
באנגליה, חברתGetty Images , אחת מסוכנויות התמונות הגדולות בעולם, הגישה תביעה כנגד Stability AI, המפתחת של מודל גרפי המייצר תמונות באמצעות AI. התובעת טענה כי לצורך אימון המודל, הנתבעת עשתה שימוש במאגרי התמונות שלה. התביעה עדיין מתנהלת, אך כבר עתה רבים ממומחי הקניין הרוחני באנגליה רואים בהליך מבחן משפטי תקדימי, שצפוי להשפיע על כל תעשיית הבינה המלאכותית הגרפית ועל האיזון בין זכויות יוצרים לבין פיתוח טכנולוגיות חדשות.
ניתן לראות שהעולם נמצא בעיצומו של מהפך משפטי ותרבותי בשאלת אימון המודלים של ה- AI, כאשר כל מדינה מחפשת את האיזון הראוי בין עידוד חדשנות לבין שמירה על זכויות היוצרים.
בישראל, נושא השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מערכות AI עדיין נמצא בחיתוליו.
המסגרת המשפטית הקיימת מבוססת על חוק זכויות יוצרים משנת 2007 שאינו מתייחס במפורש לאימון בינה מלאכותית. כמו כן, נכון להיום, אין פסיקה של בתי המשפט בעניין.
עם זאת, בהתאם לחוות דעת של משרד המשפטים מתחילת שנת 2023, שימוש נרחב בתכנים מוגנים בזכויות יוצרים לצורך אימון חוסה תחת הסדרי השימושים המותרים בדיני זכויות היוצרים ולכן אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים.
לצד קביעה עקרונית זו, חוות הדעת כוללת גם סייגים. כך, אם מאגר האימון מורכב רק מיצירות של יוצרים בודדים, ובמיוחד אם המודל יתחרה באותם יוצרים בשוק (למשל, לאמן מערכת מוזיקלית רק על שירים של אמן מסוים כדי לייצר מוזיקה דומה), אין הגנה על המודל. כמו כן, יש לזכור כי חוות הדעת לא קובעת דבר ביחס לתוצר. כלומר, גם אם שלב האימון עצמו ייחשב מותר, עדיין ייתכן שהתוצר הסופי של ה- AI יהווה הפרה של זכויות יוצרים.
יצוין כי חוות הדעת מספקת כיוון ראשוני אך אינה יוצרת ודאות מלאה. על כן, השוק המקומי נתון נכון להיום במצב של ערפל משפטי, כאשר חברות ה- AI עשויות להסתמך על חוות הדעת כדי לפתח מודלים, בעוד היוצרים עשויים לטעון שהשימוש ביצירותיהם מפר את זכויותיהם. סביר להניח שבעתיד הקרוב יידרשו בתי המשפט בישראל להכריע בסוגיות תקדימיות, או שהמחוקק ייאלץ לעדכן את החוק כך שיתאים לעידן החדש של הבינה המלאכותית.
הבינה המלאכותית מציבה את ישראל, כמו את שאר העולם, בפני אתגר חסר תקדים. מצד אחד, יש רצון לעודד חדשנות שתסייע לכלכלה ולחברה, מצד שני, אסור להשאיר את היוצרים מאחור. עד שהמחוקק יעגן מסגרת ברורה, האחריות היא על כל אחד מהשחקנים.
כך, על היוצרים להיות מודעים לכך שיצירותיהם עשויות לשמש לאימון ללא ידיעתם. בהמשך לכך מומלץ לשקול צעדים משפטיים לצורך שמירת הזכויות. המלצה נוספת היא לעשות שימוש בפתרונות טכנולוגיים המאפשרים ליוצרים לסמן את יצירותיהם כ”אסורות לאימון”.
מצד חברות ה-AI, לצד המאבקים המשפטיים, מתחילים להיווצר פתרונות. כך, חברות כגון Adobe, מתגאות בכך שהמודלים שלהן (למשל, Firefly””) אומנו על מאגרים “נקיים” מבחינה משפטית. גישה זו, המבוססת על שקיפות ורישוי, עשויה להפוך לסטנדרט שיאזן בין חדשנות לתגמול הוגן ליוצרים.
בכל מקרה, אנו נמצאים בתקופת ביניים של ערפל משפטי. לכן, התייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בקניין רוחני ובבינה מלאכותית היא קריטית. ליווי מקצועי הוא המפתח לשמור על היצירה שלכם, למנוע מחלוקות יקרות ולמנף את הבינה המלאכותית באופן בטוח ומועיל.
עו”ד סער גרשוני הוא בעל תואר שני במשפט וטכנולוגיה אשר מאחוריו שנים של ניסיון בייצוג וייעוץ לבעלי זכויות קניין רוחני, הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. עו”ד גרשוני מתמחה במתן ייעוץ אסטרטגי לחברות, החל משלב הקמתן וכלה במכירתן.
