בית המשפט דחה ערעור וקבע – סימן מסחר שנרשם על סמל תנועת נוער של חב”ד ימחק
נקבע כי, מכיוון שמדובר בסמל שהפך עם השנים לבעל משמעות דתית עמוקה לכלל חסידי חב”ד, תקנת הציבור מחייבת שלא להעניק עליו מונופול לקבוצה אחת בתוך התנועה.
פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט גרשון גונטובניק) מדגיש את הרלוונטיות של הפתגם הידוע “תפסת מרובה – לא תפסת”.
מדובר בערעור על החלטת סגנית הרשם לסימני מסחר, שלפיה נמחק סימן המסחר שהמערערים רשמו, ושנעשה בו שימוש בקרב גורמים שונים בתנועת חב”ד (“צ ה צבאות ה’ אנו רוצים משיח עכשיו ARMY OF HASHEM”). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי מדובר בסימן בעל משמעות דתית עמוקה עבור קהלים שונים בתנועת חב”ד. בהמשך לכך, מתן מונופול על הסימן לקבוצה אחת בלבד פוגע בתקנת הציבור. כמו כן, בית המשפט ביקר את המערערים על כך שרשמו את הסימן על מגוון רחב במיוחד של סחורות.
סיפור המעשה
בבסיס העניין עומדת מחלוקת בין שני גורמים שונים בתנועת חב”ד: המערערים, המנהלים את אחת מתנועות הנוער של חב”ד בשם “צבאות השם”, והמשיבים, שלושה ארגונים העוסקים בחינוך ילדים ונוער המשתייכים לתנועת חב”ד (“ארגון נשי ובנות חב”ד באה”ק”, “מרכז לענייני חינוך” ו”ארגון נוער חב”ד, בת מלך, הפנסאים – צבאות ה’, מועדון המעשים הטובים”).
בשנת 2015, רשמו המערערים סימן מסחר מעוצב עבור סחורות רבות, ובכלל זה: דברי דפוס, צילומים, צרכי כתיבה, צרכי משרד, חומרי לימוד והוראה – כגון מנשרים (פליירים), עלונים, ספרים, ספרי לימוד, חידונים, פרוספקטים, תמונות, תמונות מודפסות על שקיות, פוסטרים, עטים, סרגלים, דגלים ודגלונים.
להלן סימן המסחר:
המשיבים הגישו בקשה למחיקת הסימן וטענו כי הרישום נעשה תוך ניסיון לנכס סמל בעל משמעות דתית לבעלות פרטית. לשיטתם, הרישום פוגע בשימוש הפתוח והחופשי בסמל מצד כל חסיד חב”ד המעוניין בכך. המערערים, מנגד, טענו כי הם הממשיכים של הרבי מליובאוויטש, שתחת פיקוחו והשראתו נוצר הסימן בשנת 1981.
סגנית הרשם לענייני מסחר קבעה כי יש למחוק את סימן המסחר שרשמו המערערים. נקבע כי מדובר בסימן שהיה מיועד לשמש את כלל חסידי חב”ד, ועל כן הוא בעל משמעות דתית ורלוונטי לכלל חברי תנועת חב”ד. המערערים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת סגנית הרשם, וטענו כי מזה 40 שנה הסימן הפך למזוהה עם המערערים ועם תנועתם. לגרסתם, רק כאשר הוגש הסימן לרישום, החלו המשיבים ומי מטעמם לעשות בו שימוש מפר, בניסיון לגזול תקציבים ולבלבל את הציבור.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור
בית המשפט המחוזי קבע כי לאור המשמעויות הדתיות של הסימן, וכן רוחב היריעה המבוקש של הסימן, תקנת הציבור מחייבת שלא להעניק לקבוצה מסוימת מונופול על הסימן במקרה הנדון.
הסימן הוא בעל משמעות דתית עמוקה ביותר לכל חסידי חב”ד
פקודת סימני המסחר קובעת כי סימן דתי אינו כשיר לרישום מלכתחילה (סעיף 11(7) לפקודה: “סימנים אלה אינם כשרים לרישום: … סימן הזהה עם סמל בעל משמעות דתית בלבד, או הדומה לו”). לדברי בית המשפט, מדובר בתמרור אזהרה בפני אימוץ סימן שעלול לגרום לפגיעה חמורה ברגשות דתיים או בחופש הדת. עם זאת, השימוש בסעיף צריך להיעשות בזהירות, ואין מקום לפסול רישומם של סימנים שאין בהם קשר מובהק למימוש דתי.
במקרה הנדון, קבע בית המשפט כי לסימן יש משמעות דתית עמוקה ביותר עבור כל מי שהולך בנתיבות חב”ד ורואה בילדים ובילדות היהודיים כחיילים בצבאות ה’. עם זאת, הפקודה דורשת שהסמל יהיה בעל משמעות דתית “בלבד”. כלומר, השאלה היא אם במקרה זה הסימן בעל משמעות דתית בלבד או שהוא משמש גם לפעילות חולין. לטענת המערערים, מדובר בסימן שבו נעשה גם שימוש חולין, בהתאם למקובל בתנועת הנוער. המשיבים, מצידם, סבורים אחרת. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בעניין מורכב, ובהמשך לכך החליט “שלא להחליט” בשאלה זו.
הותרת הרישום על כנו עלולה לפגוע בתקנת הציבור
הוראה נוספת בפקודה היא כי סימן הפוגע, או שעלול לפגוע, בתקנת הציבור אינו כשיר לרישום (סעיף 11(5) לפקודה). המונח “תקנת הציבור” נועד לשקף את הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים שהחברה מעוניינת לשמר, לקיים ולפתח. מונח זה משקף למעשה את אושיות היסוד של הסדר החברתי.
בית המשפט ציין כי יש לעשות שימוש זהיר בתקנת הציבור, בשל שיקול הדעת הרחב שהיא מעניקה ליושבים בדין. עם זאת, אין למנוע הכרה בפגיעה בתקנת הציבור גם בעניינים דתיים שאינם נופלים לגדר סעיף 11(7). לדברי בית המשפט, תקנת הציבור היא תקנת הציבור על כל חלקיו השונים, ואין מניעה שהיא תכלול גם ציבורים דתיים. למשל, מחלוקות בין פלגים דתיים ביחס לסמל שאין לו משמעות דתית ישירה, כמו מגן דוד, צלב או סהר, אך נעשה בו שימוש נרחב בפלגים שונים של דת מסוימת. אחד מהם עשוי לרצות לרשום את הסמל ולקבל בלעדיות בשימוש בו. במקרה כזה, ניתן יהיה לקבוע כי רישום הסמל עלול לפגוע בתקנת הציבור, שכן הוא ישקף התערבות לא נדרשת של שיטת המשפט במחלוקות בין זרמים דתיים שונים. השלמה עם התערבות שכזו עלולה להוביל לכך שזרמים דתיים ניצים ינסו לגייס את כוחה של המדינה כדי לדכא או לצמצם את פעילותם של זרמים אחרים. מתן יד למוטיבציה כזו, בעולם שבו שוררות מחלוקות דתיות עמוקות, נקבע, עלול להוביל לפגיעה חמורה באינטרס הציבורי שמאחורי תקנת הציבור.
במקרה הנדון, ציין בית המשפט, במשך עשרות שנים, בימי חייו של הרבי מליובאוויטש ולאחר מותו, לא נרשם הסמל המעוצב כסימן מסחר בישראל. במציאות זו נעשה בו שימוש נרחב לצרכים שונים, וכל העושים בו שימוש רואים עצמם כמי שמגשימים את דרכו של הרבי. משכך, הותרת הרישום על כנו עלולה למנוע שימוש בעל חשיבות דתית רבה מציבורים שלמים שאינם נמנים על המערערים. בנסיבות אלה, הרישום עלול לפגוע בתקנת הציבור, שכן הוא ישקף התערבות ממלכתית במחלוקות הקיימות בין גופים וזרמים שונים בתוך עולמה של תנועת חב”ד. כזאת אין לעשות, פסק בית המשפט.
על המבקשים לרשום סימן מסחר להתקדם בזהירות
נקבע כי בין אם מדובר בהליכי רישום לפי סעיף 11(5) ובין אם לפי סעיף 11(7), יש לנקוט זהירות מרבית. יש למנוע רישום של סימנים שפגיעתם עלולה להיות מזיקה, מאידך גיסא, אך לא למנוע ללא הצדקה שימוש בסימני מסחר על ידי גורמים דתיים או אידיאולוגיים, שגם הם זכאים לשימוש בהם בהתאם להוראות הדין.
חובת הזהירות בעניין זה, כך קבע בית המשפט, אינה מוטלת רק על הרושמים את הסימנים, אלא גם על המבקשים את רישומם. עליהם לוודא כי היקף הרישום המבוקש הוא מדויק ואינו חורג מהמידה הראויה. במקרה הנדון, נקבע כי יש לשים לב להיקף ההגנה שהמערערים ביקשו לרשום. המערערים לא ביקשו רישום בהתאם לסוג 41, הכולל פעילות של תנועות נוער. תחת זאת, התבקש רישום בסוג 16, רישום רחב יותר, החולש על דברי דפוס, צילומים, צרכי כתיבה, צרכי משרד, חומרי לימוד והוראה ועוד. בהמשך לכך נקבע כי המערערים הם אלה שלא מילאו את החובה המוטלת עליהם להגיש בקשה להיקף רישום מידתי, במיוחד לאור רגישות הסמל.
המערערים לא עשו שימוש בלעדי בסימן
המערערים שבו וטענו כי הם עשו שימוש בלעדי בסימן במסגרת תנועת הנוער. בית המשפט דחה טענה זו וציין כי לא רק שהטענה אינה מתיישבת עם הרישום הרחב שביקשו, אלא שסגנית הרשם שללה את הטיעון בדבר שימוש בלעדי. לדברי בית המשפט, יש מחיר לכך שהסימן לא נרשם בשלב מוקדם יותר, שכן אחרים עשו בו שימוש במשך עשרות שנים.
למרות הכל, סימן המסחר נרשם בתום לב.
במסגרת החלטתה, קבעה סגנית הרשם כי הסימן נרשם בחוסר תום לב. בית המשפט המחוזי ציין כי אכן במקרים המתאימים, במיוחד כשנמצאה מרמה או מסירת מידע מטעה, על הרשם להתערב ולהביע את עמדתו. עם זאת, קביעה שכזו היא חמורה, והיא מצריכה תשתית ראייתית מוצקה.
במקרה הנדון, קבע בית המשפט, לא בוצעו חקירות נגדיות, והצדדים נשענו על החומרים הכתובים בלבד. במצב כזה יש להיזהר במיוחד בקביעות מסוג זה, שכן מידת היכולת של הצד הרלוונטי להדוף את הטענות נגדו היא מוגבלת. יתרה מכך, נראה כי המערערים סברו, וסוברים עדיין, כי מוצדק להעניק להם את הזכות לרשום את הסימן. העובדה כי נקבע אחרת אינה שוללת את תום ליבם. בנוסף, בנסיבות העניין, מעלים המערערים טענות בעלות משקל, לפיהן הפרוטוקול של העמותה שעליו נסמך הרישום לא תוארך לאחור.
מומלץ להתייעץ עם עורך דין
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מדגיש את החשיבות של התייעצות עם עורך דין המתמחה בסימני מסחר טרם הגשת הבקשה. כך, התייעצות כזו במקרה הנדון הייתה עשויה להוביל להגשת בקשה מצומצמת יותר, שמעמדה היה חסין במידה רבה יותר בפני ערעור.
אם גם אתם מעוניינים לא רק לרשום סימן מסחר, אלא להגדיל את הסיכוי כי הרישום לא יעמוד בפני ערעור, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, שיוודא כי היקף הרישום המבוקש הוא מדויק, עומד בדרישות החוק ולא חורג מהמידה הראויה.
(עש”א 22640-02-23)
