זכויות יוצרים בתיאטרון
המונח “זכויות יוצרים” הוא מונח עתיק יחסית, אשר מקורו ככל הנראה עוד בתקופה הרנסנאס באירופה, וזאת על רקע הפריחה התרבותית הנרחבת ששררה באותה התקופה.
מאז ועד היום, דיני זכויות היוצרים משמשים לצורך הגנה על יצירות שונות אשר מוגדרות כ”יצירה מקורית”, כאשר היוצר המקורי, או הגורם המחזיק בזכויות החוקיות ביצירה, הוא היחיד אשר רשאי לעשות בה שימוש כאוות נפשו.
במהלך השנים, ובדומה לשאר המדינות המפותחות ברחבי העולם, גם מדינת ישראל אימצה את סוגיית זכויות היוצרים, כאשר במהלך שנת 2007 נחקק בכנסת חוק זכויות יוצרים חדש, אשר החליף את החוק המקורי משנת 1911. החוק החדש מבקש להסדיר את ההגנה המוענקת ליצירות מקוריות בישראל, וזאת בתחומים שונים ומגוונים.
האם החוק מכיר בזכויות יוצרים במסגרת פעילות תיאטרלית?
במסגרת פרק א’ לחוק, נמנות שורה ארוכה של יצירות שונות, אשר מהוות יצירות מקוריות, ומשכך זכאיות להגנה מטעם חוק זכויות היוצרים. בין יצירות אלו החוק מונה גם “יצירה דרמטית”, אשר כוללת “…מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה”. כל אלו מוגדרות כיצירות לכל דבר ועניין, ומשכך חלות עליהן דיני זכויות היוצרים.
יצוין בהקשר זה, כי חוק זכויות יוצרים, בדומה לחוקים דומים ברחבי העולם, מבהיר כי דיני זכויות היוצרים לא חלים בשום צורה על רעיונות, תפיסות או שיטות עבודה, אלא רק על דרך הביטוי של אלו בשטח. מסיבה זו, ובשעה שכל יצירה מקורית המעוגנת בכתב זוכה להגנה מטעם חוק זכויות היוצרים, הרי שדיני זכויות היוצרים אינם חלים על “תפיסות” או “שיטות עבודה” לכשעצמן, וזאת כגון לדוגמא שיטות בימוי או צורות משחק מסוימות, אשר אינן מהוות יצירה מקורית בפני עצמן.
השאלה העולה בהקשר זה, היא האם ניתן להגדיר את שיטת הבימוי של הצגה מסוימת, או את צורת המשחק של השחקנים, לא רק כ”רעיון”, אלא כדרך הביטוי של יצירה מקורית, אשר מוגנת מטבעה תחת הגנת חוק זכויות יוצרים. אף כי מדובר ככלל בתחום אפור, שאינו זוכה להתייחסות מפורשת בחוק, הרי שבמספר מקרים שונים, בתי המשפט אשר התייחסו ספציפית לסוגיה קבעו כי ככל ששיטות משחק או בימוי אלו נוסחו על גבי הכתב באופן מוסדר, הרי שיש לראות אותם כדרכי הביטוי של יצירה מקורית, ומשכך כמוגנות תחת חוק זכויות יוצרים.
מתי קיימת עילה לתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתחום התיאטרון?
כאמור, סוגיית זכויות היוצרים בכל הנוגע לתחום התיאטרלי אינה מעוגנת בחוק ברובה, ומשכך קיים קושי להגדירה באופן מוסדר. עם זאת, דיני זכויות היוצרים באופן כללי, אשר רלוונטיים כמובן גם לתחום התיאטרון, דורשים כי לצורך הגשת תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, מחובתו של התובע להוכיח כי היצירה הועתקה באופן ישיר מהיצירה המקורית שבבעלותו, וזאת בהיקף ובמידה החורגים באופן ברור מהסתמכות מותרת.
בבואו להכריע האם שימוש מסוים ביצירה מקורית מהווה הפרת זכויות יוצרים, או הסתמכות מותרת, בית המשפט בוחן בראש ובראשונה את היקף השימוש שנעשה ביצירה המקורית, וכן את מהות ומטרת השימוש. במרבית המקרים, וככל שהוכח כי השימוש ביצירה המקורית נעשה במידה מצומצמת, ושלא למטרה מסחרית, הרי שבית המשפט יקבע כי מדובר בהסתמכות בלבד, ולא בהפרת זכויות יוצרים.
לעומת זאת, ובמידה ונמצא כי נעשה ביצירה המקורית שימוש נרחב ומתמשך, וזאת למטרות בעלות אופי מסחרי מובהק, הרי שבית המשפט צפוי לקבוע כי אכן מדובר במקרה של הפרת זכויות יוצרים, ומשכך בעילה לפסיקת פיצויים כספיים בסכום גבוה לזכותו של היוצר המקורי.
