חוק זכויות יוצרים יאפשר חופש פעולה לכותבי פרודיות
חוקי זכויות היוצרים, הנהוגים בימינו בכל רחבי העולם המערבי, נועדו בראש ובראשונה על מנת להגן על זכותו של יוצר מקורי לעשות שימוש בלעדי ביצירתו.
חוקים אלו, המתייחסים לשורה ארוכה של יצירות מקוריות, ולרבות יצירה ספרותית, יצירה מוזיקלית, יצירה אדריכלית ועוד, קובעים כי כל שימוש שנעשה ביצירה מקורית על ידי גורם שלישי כלשהו, ללא אישורו של היוצר או בעל הזכויות ביצירה, עלול להיחשב כהפרת זכויות יוצרים, וכעילה לתשלום פיצויים כספיים לזכותו של הגורם הנפגע.
עם זאת, ולצד הצורך הברור להגן על זכויותיהם הטבעיות של יוצרים, וכך לעודד את יצר החדשנות והיצירתיות בתחומים שונים, חשוב לזכור כי מטבע הדברים, כמעט כל יצירה חדשה, בכל תחום שהוא, מסתמכת במידת מה על יצירות קודמות, ולא “נולדת מהאוויר” לפתע.
עובדה זו, והרצון לאפשר לציבור לעשות שימוש ביצירות מקוריות למיניהן, כל עוד אין הדבר פוגע באופן מהותי בזכויותיו של היוצר עצמו, מובילים בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות להרחיב את תחום ה”שימוש המותר” ביצירות מקוריות למיניהן, ובין היתר באמצעות חוקים שונים אשר נועדו לצורך כך.
האם פרודיה מהווה הפרה של זכויות יוצרים?
המונח פרודיה מתייחס בין היתר לאימוצה של יצירה מקורית והכנסת שינויים מסוימים בה, וזאת על מנת להביע התנגדות לאחד או יותר מהרעיונות או התפיסות המובעים ביצירה המקורית.
ככלל, ועל מנת להבטיח כי הפרודיה תזכה להשפעה ממשית, מרבית יוצרי הפרודיות מבקשים להסתמך ככל הניתן על מאפייניה השונים של היצירה המקורית, כך שקהל היעד יבין בבירור את הקשר בין השתיים, ויסיק את המסקנות המתבקשות.
עם זאת, מעצם הגדרתה של פרודיה עולה קושי ממשי בתחום זכויות היוצרים, שכן יוצרי הפרודיה מבצעים שימוש מהותי ביצירה המקורית לצורך יצירת הפרודיה, כאשר במרביתם המוחלט של המקרים הדבר נעשה ללא הסכמתו של היוצר המקורי, או של בעל הזכויות ביצירה.
יתרה מזאת, מטבעה של הפרודיה שהיא מבקשת להביע התנגדות לאופן ההצגה או לרעיונות הגלומים ביצירה המקורית, מה שבאופן טבעי צפוי לעורר התנגדות מצד היוצר, אשר פעמים רבות בוחר לפעול במסגרת הגנת זכויות היוצרים הנתונה לזכותו, וכנגד הפרת זכות זו במסגרת יצירת הפרודיה.
כתוצאה מכך, יוצרי פרודיות למיניהם מוצאים עצמם נאלצים להתמודד מול הליכים משפטיים ארוכים ויקרים, מה שמטבע הדברים מרתיע אנשים אחרים מללכת בעקבותיהם.
חוק זכויות יוצרים חדש באירופה מרחיב את חופש הפעולה של כותבי פרודיות
בעקבות המצב שלהלן, ומתוך הבנת החשיבות הטמונה במתן אפשרות לציבור להביע ביקורת כנגד גופים וגורמים שונים במשק, ובין היתר באמצעות יצירת פרודיות אודות יצירות מקוריות, חוקק לאחרונה הפרלמנט האירופי חוק חדש בתחום זכויות היוצרים, המרחיב משמעותית את חופש הפעולה של יוצרי הפרודיות.
בניגוד למצב טרם כניסת החוק, ובשעה שיצירת פרודיה תוך הסתמכות על יצירה מקורית חשפה במידה רבה את היוצר לתביעה משפטית, הרי שהחוק, שנכנס לתוקפו בבריטניה בתאריך ה-1 באוקטובר 2014, מעגן את זכותם של יוצרי פרודיות לעשות שימוש ביצירות מקוריות למיניהן לצורך יצירת הפרודיה, וזאת ללא הסתכנות בהגשת תביעה משפטית בעילת הפרת זכויות יוצרים.
יצוין עם זאת, כי הזכות לעשות שימוש ביצירות לצורך יצירת פרודיה מוגבלת אף היא בחוק, כאשר במידה והפרודיה, מתוך הסתמכות מהותית על יצירה מקורית כלשהי, מעבירה מסר מפלה או פוגעני, הרי שההגנה המוקנית ליוצר הפרודיה מטעם החוק פגה באופן אוטומטי, מה שפעם נוספת חושף אותו לתביעה משפטית בגין הפרת זכויות יוצרים של היוצר המקורי.
ומה המצב בישראל?
חוק זכויות יוצרים 2007, המסדיר את סוגיית זכויות היוצרים במדינת ישראל, מקדיש פרק שלם לדיון בתחום ה”שימוש ההוגן”, דהיינו במקרים בהם אדם רשאי לעשות שימוש ביצירה מוגנת גם ללא הסכמתו של בעל הזכויות ביצירה. החוק עצמו קובע, כי “שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך”.
עם זאת, יש לשים לב כי באמצעות השימוש במילה “כגון”, החוק מבהיר כי אין מדובר ברשימה סגורה של שימושים, כאשר גם שימושים נוספים ביצירה המוגנת עשויים להיחשב כשימוש הוגן, וזאת למטרות דומות לאלו המפורטות לעיל. בין היתר, גם שימוש ביצירה מוגנת למטרת פרודיה עשוי להיחשב כשימוש הוגן, וזאת בהתאם לאופי היצירה המקורית, היקף השימוש בה, וכן היחס בין היצירה הפרודית והיצירה המקורית.
לאור האמור, ובהתאם לפסיקות קודמות מטעם מערכת המשפט בישראל, ניתן להסיק כי כללי השימוש ההוגן בחוק זכויות יוצרים בישראל אכן מאפשרים במקרים מסוימים לבצע שימוש ביצירה מקורית לצורך יצירת פרודיה, וזאת כל עוד היקף השימוש עומד בכללי ההוגנות הבסיסיים, המאוזכרים אף הם בחוק, ונקבעים בהתאם לשקלול מאפיינים אלו:
- מטרת השימוש ואופיו;
- אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
- היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
- השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה”.
